בניטו חוארז נשיא מקסיקו

בניטו חוארז, במלואו בניטו פאבלו חוארז גרסיה, (נולד ב 21 במרץ 1806, סן פבלו גולטאאו, אוקאצ'קה, מקסיקו - נפטר ב- 18 ביולי 1872, מקסיקו סיטי), גיבור לאומי ונשיא מקסיקו (1861–72), אשר בשלושה שנים (1864–67) לחמו נגד כיבוש זר תחת הקיסר מקסימיליאן ואשר חיפשו רפורמות חוקתיות כדי ליצור רפובליקה פדרלית דמוקרטית.

שאלות עליונות

איך נראתה ילדותו של בניטו חוארז?

בניטו חוארז נולד מהורים הודו מסו-אמריקנים, שניהם נפטרו כשהיה בן שלוש. כשהיה בן 12 הוא עזב את הדוד שדאג לו והצטרף לאחותו בעיר אוקאקה, שם החל את השכלתו הרשמית.

מאיפה השלים בניטו חוארז?

בניטו חוארז החל את השכלתו הרשמית בשנת 1821 בבית ספר לכנסיות באוקסאקה. במקור למד כמורה לכהונה, אך בשנת 1829 הוא נכנס למכון Oaxaca לאמנויות ומדעים (כיום Benito Juárez האוניברסיטה האוטונומית Oaxaca) כדי ללמוד משפטים ומדעים. בשנת 1831 קיבל תואר במשפטים.

במה האמין בניטו חוארז?

כפוליטיקאי צעיר, בניטו חוארז האמין כי הדרך לבריאות כלכלית עבור מקסיקו הייתה במקום להחליף את המונופול הכלכלי המחניק שנערך על ידי הכנסייה הרומית-קתולית ואת האצולה שנחתה בקפיטליזם. הוא חשב שאפשר להשיג יציבות פוליטית רק על ידי אימוץ צורת ממשל חוקתית המבוססת על מערכת פדרלית.

מדוע בניטו חוארז היה משמעותי?

נשיא מקסיקו (1861–72) וגיבור לאומי, בניטו חוארז נלחם בכיבוש זר תחת הקיסר מקסימיליאן וניהל רפורמות חוקתיות שסייעו בהקמת רפובליקה פדרלית דמוקרטית, והיוו את הבמה למודרניזציה המדהימה של מקסיקו ברבע האחרון של המאה ה -19 ושחרורו מהשאריות הבוטות ביותר של הניאו-קונוניאליזם.

קריירה מוקדמת

ז'ורז נולד מהורים הודו מסו-אמריקנים, שניהם נפטרו כשהיה בן שלוש. כשהיה בן 12 הוא עזב את הדוד שדאג לו והצטרף לאחותו בעיר אוקאקה, שם החל את השכלתו הרשמית.

במקור הוא למד לכהונה, אך בשנת 1829 הוא נכנס למכון Oaxaca לאמנויות ומדעים (1827; כיום Benito Juárez האוניברסיטה האוטונומית Oaxaca) כדי ללמוד משפטים ומדעים. בשנת 1831 קיבל תואר במשפטים וזכה במשרדו הציבורי הראשון, מושב במועצה העירונית. כנה ללא דופי, הוא מעולם לא השתמש במשרד ציבורי לטובת רווח אישי, ואורח חייו הצנוע שיקף את טעמיו הפשוטים, אפילו לאחר נישואיו בשנת 1843 למרגריטה מאזה, אישה אוקסאנית הצעירה ממנה ב -17 שנים. הפוליטיקה הפכה במהרה למפעל חייו: הוא היה חבר במדינה ובמחוקקים כאחד, הוא הפך לשופט בשנת 1841, והוא שימש כמושל מדינתו, תפקיד שהביא אותו לידי ביטוי לאומי.

בשנותיו הראשונות בפוליטיקה, החל יוארז לנסח פתרונות ליברליים לבעיות הרבות של ארצו. הדרך לבריאות כלכלית, סיכם, הייתה במקום להחליף את הקפיטליזם את המונופול הכלכלי המחניק שנערך על ידי הכנסייה הרומית-קתולית והאצולה. הוא גם האמין שניתן להשיג יציבות פוליטית רק באמצעות אימוץ צורת ממשל חוקתית המבוססת על מערכת פדרלית.

עם זאת, חזרתם של השמרנים לשלטון בבחירות של 1853, גברה כל רפורמה בטווח הקרוב במקסיקו. הרבה ליברלים בולטים הוגלו, כולל ג'וארז. מדצמבר 1853 עד יוני 1855 הוא התגורר בניו אורלינס במחצית העוני, כיבש את עצמו על ידי החלפת רעיונות עם מקסיקנים אחרים והניח תכניות לחזור הביתה. ההזדמנות להוציא לפועל את רעיונותיו הגיעה סוף סוף בשנת 1855, אז השתלטו הליברלים על הממשל הלאומי, ויורז עזב את ארצות הברית להצטרף לממשל החדש של חואן אלווארז כשר המשפטים וההוראות הציבוריות.

הליברלים ביצעו שלוש רפורמות גדולות, שכולם נתמכו על ידי חוארז. כשר המשפטים הוא היה אחראי לחוק הנושא את שמו שביטל בתי משפט מיוחדים לאנשי הכמורה והצבא, שכן הוא הרגיש ששוויון משפטי יסייע לקידום שוויון חברתי. ביוני 1856 פרסמה הממשלה את ליי לרדו ("חוק לרדו", שנקרא על שם שר האוצר). למרות שאילצה את הכנסייה למכור את רכושה, היא לא כללה איום על החרמה. על ידי פירוק אחוזות גדולות שנחתו, קיוותה הממשלה שמקסיקנים רבים יוכלו לרכוש נכסים וכך ליצור את מעמד הביניים שלדעתו חיוני למקסיקו חזקה ויציבה. שיא הרפורמה היה החוקה הליברלית שהותקנה בפברואר 1857.

באותה שנה נבחר איגנסיו קומונפורט לנשיא, והקונגרס החדש בחר ביוארז לכהן בראש בית המשפט העליון ולכן, על פי החוקה, גם לשמש כסגן הנשיא האפקטיבי של מקסיקו. עמדת בית המשפט הייתה קריטית בקביעת הקריירה העתידית שלו, שכן כאשר השמרנים התמרדו והדיחו את קומונפורט בינואר 1858, הייתה ליוארז תביעה משפטית לנשיאות. עם זאת, בהיעדר כוחות כדי לשלוט באזור סביב מקסיקו סיטי, פרש לעיר הנמל המזרחית ורקרוז.

בוורקרוז התמודד ג'וארז עם קשיים קשים, שכן היה עליו ליצור ממשלה ולהחזיק אותה ביחד באמצעות מריבות, בגידות ותבוסה; לאכוף וליישם את החוקה; ולשמור על צבאות בשטח ולהביס את הכוחות השמרניים. עם זאת, הוא היה אדם עקשני ומספק את עצמו באופן בלתי רגיל, אולם הצליח לרכז את האנרגיה והאינטרס שלו, והוא הוכיח את עצמו כמאסטר ממשלתו.

מכיוון שהכמורה תמכה בשמרנים כנגד הממשלה החוקית, חוארז חוקק מספר חוקים כדי לבלום את העוצמה הכנסייתית. הוא הלאים את כל רכוש הכנסייה, ופוטר רק את הבניינים ששימשו למעשה לסגידה ולהדרכה. כדי להחליש את ההשפעה הדתית עוד יותר, הוא גם הלאים את בתי הקברות והכניס רשות לידה ונישואין תחת הרשות האזרחית. לבסוף, הממשלה הפרדה בין הכנסייה והמדינה והבטיחה חירות דתית לכלל האזרחים.

נשיאות

בשלהי 1860 הקונסרבטיבים מקרטעים, ובינואר 1861 יוארז הצליח לחזור למקסיקו סיטי ונבחר כחוקת חוקת. עם זאת, הוא התמודד עם בעיות קשות רבות: כוחות האופוזיציה עדיין נותרו על כנם, הקונגרס החדש לא אמון על נשיא המדינה, והאוצר היה כמעט ריק. כפתרון לבעיה האחרונה, החליט יוארז ביולי 1861 להשעות את התשלום על כל חובות החוץ לשנתיים. אנגליה, ספרד וצרפת החליטו להתערב כדי להגן על השקעותיהן, ובינואר 1862 הנחיתו שלוש המדינות כוחות בוורקרוז. עם זאת, כאשר בריטניה וספרד הבינו כי נפוליאון השלישי מתכוון לכבוש את מקסיקו ולשלוט בה באמצעות בובה, הארכידוכס מקסימיליאן מאוסטריה, הם משכו את כוחותיהם. הצרפתים ספגו תבוסה משמעותית בפואבלה ב- 5 במאי 1862, אך עם תגבורת הם הצליחו לכבוש את מקסיקו סיטי ביוני 1863, ומקסימיליאן הגיע במהרה להשתלט על הממשלה.

נאלץ לעזוב את הבירה שוב, חוארז שמר על עצמו ועל ממשלתו בחיים על ידי שורה ארוכה של נסיגות שהסתיימו רק באל פאסו דל נורטה (לימים נקראה חוארז) בגבול מקסיקו-ארה"ב. בתחילת 1867, כתוצאה מהמשך ההתנגדות המקסיקנית, הגברת הלחץ האמריקני וביקורת בבית, החליט נפוליאון לסגת את כוחותיו. זמן קצר אחר כך לכו כוחות מקסיקנים את מקסימיליאן והוציאו אותו להורג.

חוארז טעה אז את הטעות הגדולה ביותר בקריירה הפוליטית שלו. באוגוסט 1867, זמן קצר לאחר שובו למקסיקו סיטי, הוציא קריאה לבחירות לאומיות ולמשאל עם האם על הקונגרס לערוך חמישה תיקונים לחוקה. דעת הקהל לא התנגדה להתמודדותו של הנשיא לבחירה מחודשת, אך השינויים החוקתיים עוררו תגובה מיידית ואלימה ברבעים רבים, כולל אלה שאוהדים את חוארז. השינויים המוצעים שלו עלו באש משום שתיקונים שחוקק הקונגרס בלבד היו בלתי חוקתיים, והשינויים יחזקו את הכוח המבצע. ז'ורז נבחר שוב, אך המחלוקת יצרה משבר אמון כזה עד שהממשל לא טרח אפילו לספור את הקולות על התיקונים.

למרות מחלה ואובדן אישי - באוקטובר 1870 לקה ג'וארז אירוע מוחי, ושלושה חודשים לאחר מכן נפטרה אשתו - הוא החליט להתמודד שוב בשנת 1871. לאחר קמפיין מר הוא נבחר מחדש, אך רבים מארצו, מסרבים לקבל את התוצאה כ הסופי, אחז נגדו. חוארז בילה את החודשים האחרונים בחייו בניסיון להחזיר את השלום. הוא מת מהתקף לב בשנת 1872 ונקבר בפנתיאון סן פרננדו במקסיקו סיטי.

מורשת

עלייתו הפוליטית של חוארז הייתה מאבק מתמשך על מנת להפוך את רעיונותיו הליברליות למציאות פוליטית קבועה ולהתגבר על העמדות החברתיות הרווחות כלפי הרקע ההודי שלו. הדעות הקדומות של המאה ה -19 משמשות להדגשה ולהעצמת תכונותיו והישגיו יוצאי הדופן של יוארז. הרפורמות המקומיות שלו קבעו את הבמה למודרניזציה המדהימה של מקסיקו ברבע האחרון של המאה ה -19 ושחררו את מקסיקו מהשרידים הבולטים ביותר של הניוקולוניאליזם. הנהגתו נגד הצרפתים זיכתה את ג'וארז את מקומו כגיבור לאומי.