המעבר של סין לבנקאות גלובלית להשקעות

ב -16 בינואר 2016 נחנך רשמית בנק ההשקעות בתשתיות אסייתיות (AIIB) בבייג'ינג, שם היה לו מטה. המטרה המוצהרת של ה- AIIB הייתה לממן פרויקטים של תשתית אסייתית באמצעות עבודה עם מוסדות פיתוח רב-צדדיים ודו צדדיים אחרים, ועם הון של 100 מיליארד דולר, הבנק היה צפוי להשקיע 10 מיליארד דולר -15 מיליארד דולר בשנה בחמש השנים הראשונות. בשנת 2013 ממשלת סין הציעה את הקמת המוסד הפיננסי הבינלאומי. בסוף שנת 2015 התקבל בברכה הרעיון, למרות הסתייגות מוקדמת מהסטנדרטים הסביבתיים והמוסריים, המניעים של סין בהשקת הבנק, והפוטנציאל של ה- AIIB להתחרות בבנק העולמי ובבנק לפיתוח אסיה (ADB), חששות שהיו הניא את ארה"ב ויפן מלהפוך לחברים מייסדים. למרות שרוב בעלי המניות היו באסיה, ברזיל, מצרים ודרום אפריקה מיהרו להצטרף. בריטניה, שהפכה לחברה במרץ 2015, הגיעה במהרה למדינות מערביות אחרות, ובמיוחד אוסטרליה, צרפת, גרמניה, איטליה וספרד. בין האטרקציות של חברי המייסדים הייתה העובדה כי הדולר האמריקני היה המטבע של ה- AIIB, ועסק הבנק היה אמור להתנהל בשפה האנגלית. דרגת ההצלחה הגבוהה של ה- AIIB הייתה בלתי צפויה והוערכה כניצחון דיפלומטי בסין. בישיבה השנתית הראשונה ביוני השתתפו נציגים מ 57 מדינות החברים המייסדים, בעוד כשלושים מדינות אחרות, כולל כמה מדרום אמריקה, היו ברשימת ההמתנה. באג'נדה של אותה ישיבה היו דוחות התקדמות על עבודות שכבר הושלמו ועל הלוואות שהוסמכו על יותר מ 500 מיליון דולר.

הפרופיל העולמי של ה- AIIB הועלה כאשר ב -13 באפריל חתם נשיאו, ג'ין ליבון, על הסכם מסגרת מימון מממן עם הבנק העולמי. שתי הגורמים דנו רשמית כמעט בתריסר פרויקטים באסיה, שיוכנו ופיקחו על ידי הבנק העולמי בהתאם למדיניות ולנהלים של אותו מוסד, לרבות רכש והגנה חברתית. מעמדו של ה- AIIB שופר עוד יותר בגלל נוכחותו באפריל בפורום התשתיות הגלובאלי הנחוץ של הבנק העולמי 2016, שנערך בוושינגטון הבירה, זו הייתה הפעם הראשונה בה מנהיגי בנקים לפיתוח רב-צדדי (MDB) - שכללו את בנק הפיתוח האפריקני, ADB, ה- AIIB, הבנק האירופי לשיקום ופיתוח (EBRD), בנק ההשקעות האירופי, קבוצת הבנק הבין-אמריקני לפיתוח, הבנק לפיתוח האיסלאם, הבנק לפיתוח חדש וקבוצת הבנק העולמי - וכן נציגים של קבוצת 20 (G20), G24 ו- G77 התכנסו יחד. מטרת הפורום הייתה לממן מנגנוני שיתוף פעולה רב-צדדיים לקידום העברת השיפורים לתשתיות ברחבי העולם. במדינות פחות מפותחות היו לכ -2.4 מיליארד תושבים שירותי תברואה בסיסיים; לרבים לא הייתה גישה למי שתייה בטוחים; יותר ממיליארד אנשים חסרי חשמל; ולשליש מהעניים הכפריים לא היו דרכים בכל מזג האוויר. ה- ADB העריך כי עד 2020 יידרשו כ- 730 מיליארד דולר מדי שנה לתשתיות בסיסיות באסיה, והצורך בעזרה נוספת והשקעה היה הכרחי.

עד אוקטובר 2016 אושרו שישה פרויקטים, והם שיקפו כל אחד את הרצון של AIIB לשיתוף פעולה. המפעלים כללו אחד עם ה- ADB כמממן הראשי, במחוז פונג'אב בפקיסטן, שם המטרה הייתה לבנות 64 ק"מ (39.8 מיילים) של הכביש המהיר המחבר בין שורקוט לחנוואל, כחלק מפרויקט המסדרון הכלכלי של סין-פקיסטן בסין. ההתחלה הושקה בשנת 2015. התחייבות שנייה, שמומנה במשותף עם ה- EBRD, כללה דרך המחברת בין דושנבה, טאג'יק, עם גבול אוזבקיה. דרך זו אמורה הייתה להוות חלק מכביש מזרח-מערב במרכז אסיה, שם כבר קיים דרך קיימת שחיברה בין דושנבה לסין לפני שהצטרף לכביש קארקורם שחיבר את סין לפקיסטן. פרויקט שלישי בפקיסטן, שהובל על ידי הבנק העולמי ומממן אותו, יגדיל את יכולת ייצור החשמל של פקיסטן על ידי הרחבת המתקנים בסכר טרבלה שבנהר האינדוס שנבנה במקור בשנות השבעים. שיתוף פעולה נוסף עם הבנק העולמי יתמוך בממשלה האינדונזית בתוכנית לשדרוג שכוני העוני שלה, בה 154 ערים במרכז ומזרח אינדונזיה ישיגו גישה משופרת לתשתיות עירוניות ושירותים. בקזחסטן צפוי היה פרויקט המוצע של 1.5 מיליארד דולר עם הבנק העולמי לשדרג לארבעה נתיבים, כביש דו-מסלולי של 660 ק"מ (410 מיילים) מקראגנדה לבורילביטל. במיאנמר אישר ה- AIIB הלוואה עבור מה שיהיה יצרן הכוח העצמאי הגדול ביותר המופעל על גז טבעי. עסקה זו הייתה אמורה להיות ממומנת עם בנקים פיתוח רב-צדדיים אחרים ובנקים מסחריים אחרים ותסייע בהפחתת גירעון הכוח של מיאנמר.

כמה מהתכניות הללו היו קשורות למדיניות הכלכלית הגדולה ביותר בסין: יוזמת חגורה אחת, דרך אחת, נשיא המדינה. מחויבותו של שי ג'ינפינג להחיות את מסלול הסחר ההיסטורי בדרך המשי. מטרת המפתח של יוזמה זו הייתה צמצום צווארי הבקבוק לסחר חוצה גבולות באמצעות תשתית תחבורה משופרת עם כבישים מהירים, מסילות ברזל, נמלים וטלקומוניקציה, וכתוצאה מכך, עלויות תובלה נמוכות יותר. התוכנית החדשה של דרך המשי הייתה לחבר את מערב סין עם מרכז אסיה, אירופה והמזרח התיכון, ונתיבי הסחר הימיים העוברים בדרום מזרח אסיה לאפריקה. הנשיא שי קיווה להגדיל את הסחר בסין עם מדינות דרך המשי לטריליון טריליון דולר תוך עשור, וכמויות אדירות של כספי הממשלה הועברו לפרויקט. האזור בין אירופה לסין החזיק 64% מאוכלוסיית העולם והיווה כ -30% מהתמ"ג העולמי.

הנכונות והמעורבות של הבנק העולמי וה- MDB כמממנים כספיים בראשון ההלוואות של ה- AIIB עשויים לשכנע את החששות כי ה- AIIB יתמודד עם הבנק העולמי ולא במערכת יחסים משותפת. מצב זה העלה בהכרח את מעמדה של סין כשחקנית עולמית ואיפשר ל- AIIB להלוות כסף לפרויקטים החדשים של תשתית דרך המשי, שהיו בין יעדי הבנק החדש. לא היה מחסור בכספים זמינים - בשנת 2016 כבר היו יותר מ 900 פרויקטים בשווי של כ 890 מיליארד דולר - ונראה כי סין תעביר חלק מייצור היתר שלה של פלדה, מלט, ציוד וטכנולוגיה מחוץ למדינה. אולם באופן מהותי, התוכנית הכפולה של סין להחיות את דרך המשי הישנה - האחת המתרכזת בחיבורי כביש ורכבת והשנייה על נתיבי ים - נתפסה כגיאופוליטית ואסטרטגית ולא כלכלית. בגלל המספר הרב של המדינות שהיו מעורבות בתכנית - שנאמדו בכ -65 מתוכן 18 באירופה - והפוטנציאל הסחר העצום, היו ספקולציות כי סין עשויה בסופו של דבר ליצור אזור סחר חופשי. תוצאה זו תועיל במיוחד למדינות אסיה ולא מערביות, שכן ירידה בתעריפים עשויה להביא לעלייה בסחר.

עם סיום השנה, ניכר היה ששנת 2016 הייתה נקודת מפנה עבור סין, כשההצלחה הראשונית של ה- AIIB סייעה לאמביציה של המדינה להפוך לשחקן עולמי. AIIB ומטרתו הפשוטה לספק מימון לתשתיות אסיאתיות עשויות בסופו של דבר להתגלות כשאפתניות יותר, כאשר היקפה הולך ומתרחב לכלול אמריקה הלטינית. רבים מהפרויקטים שנבחרו היו אמורים לתמוך בתוכנית דרך המשי של סין, אם כי ניתן לראות בהם כאינטרס העצמי של סין. הנשיא ג'ין, שהיה מנהיג כריזמטי, בנוסף להיותו מומחה פיננסי ודובר אנגלית שוטף, הוכיח את עצמו כשגריר מצוין עבור הבנק במסעותיו הבינלאומיים, במיוחד באירופה. בהתפתחות בלתי צפויה, ב- 1 באוקטובר העניק קרן המטבע הבינלאומית לסין דחיפה נוספת על ידי הוספת היואן הסיני לסל ארבע המטבעות שהקים את זכות הגרירה המיוחדת. מהלך זה שלח הודעה לבנקים מרכזיים ברחבי העולם כי המטבע של סין היה די בטוח בכדי שיוחזק כמטבע מילואים.