מחנה ריכוז

מחנה ריכוז, מרכז מעצר לאסירים פוליטיים ובני קבוצות לאומיות או מיעוטים המרותקים מסיבות של ביטחון המדינה, ניצול או ענישה, בדרך כלל על פי צו ביצוע או צו צבאי. אנשים מוצבים לעתים קרובות במחנות כאלה על בסיס הזדהות עם קבוצה אתנית או פוליטית מסוימת ולא כפרטים וללא תועלת משום אישום או משפט הוגן. יש להבדיל בין מחנות ריכוז ובין בתי כלא שמתערבים בין אנשים שהורשעו כדין בעבירות אזרחיות ומחנות שבויים שבהם מוחזקים אנשי צבא שנתפסו תחת חוקי המלחמה. יש להבדיל ביניהם גם בין מחנות פליטים או ממרכזי מעצר ומעברים למגורים זמניים של מספר גדול של עקורים.

במהלך מלחמה, אזרחים התרכזו במחנות כדי למנוע מהם לעסוק בלוחמת גרילה או לספק סיוע לכוחות האויב או פשוט כאמצעי להטלת טרור על האוכלוסייה להגשתם. במהלך מלחמת דרום אפריקה (1899-1902), הבריטים סגרו את הלא-משתתפים ברפובליקות טרנסוואל ובמושבת קייפ במחנות ריכוז. מקרה נוסף של התערבות אזרחים לא מתחרים התרחש זמן קצר לאחר פרוץ האיבה בין יפן לארצות הברית (7 בדצמבר 1941), כאשר למעלה ממאה אלף יפנים ויפנים-אמריקאים בחוף המערבי נלקחו במעצר והושמו במחנות בפנים..

• 

• 

מחנות ריכוז פוליטיים שהוקמו בעיקר כדי לחזק את שליטתה של המדינה הוקמו בצורות שונות תחת משטרים טוטליטריים רבים - לרוב בגרמניה הנאצית וברית המועצות. במידה לא מבוטלת, המחנות שימשו כבית הסוהר המיוחד של המשטרה החשאית. מחנות הריכוז הנאצים היו תחת ניהול האס אס; מחנות עבודות כפייה של ברית המועצות הופעלו על ידי רצף של ארגונים שהחלו בשנת 1917 עם הצ'קה והסתיימו בראשית שנות התשעים עם הק.ג.ב.

• 

• 

• 

מחנות הריכוז הראשונים בגרמניה הוקמו בשנת 1933 לכליאת מתנגדי המפלגה הנאצית - קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים. האופוזיציה הפוליטית הורחבה עד מהרה לכלול קבוצות מיעוט, בעיקר יהודים, אולם בסוף מלחמת העולם השנייה חוסלו רבים רומאים, הומוסקסואלים ואזרחים אנטי-נאצים מהשטחים הכבושים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה שימשו אסירי המחנות כהיצע עבודה משלים, ומחנות כאלה נהרסו ברחבי אירופה. אסירים נדרשו לעבוד בשכרם באוכל; אלה שאינם מסוגלים לעבוד בדרך כלל מתו מרעב, ומי שלא ברעב נפטר לעיתים קרובות מעבודת יתר. ההרחבה המדהימה ביותר של מערכת זו הייתה הקמתם של מרכזי ההשמדה לאחר 1940, או "מחנות המוות". הם היו ממוקמים בעיקר בפולין, אותה בחר אדולף היטלר כתפאורה ל"פתרון הסופי "שלו ל"בעיה היהודית". הכי ידועים לשמצה היו אושוויץ, מיידנק וטרבלינקה. (ראו מחנה השמדה.) בחלק מהמחנות, ובמיוחד בוכנוולד, נערכו ניסויים רפואיים. נבדקו רעלים ואנטיטוקסינים חדשים, הוכשרו טכניקות כירורגיות חדשות ומחקרים שנעשו על השפעות מחלות המושרות באופן מלאכותי, וכל זאת על ידי ניסויים בבני אדם חיים.

בברית המועצות עד שנת 1922 היו 23 מחנות ריכוז לכליאת אנשים המואשמים בעבירות פוליטיות וכן עבירות פליליות. מחנות עבודה מתקנים רבים הוקמו בצפון רוסיה ובסיביר, במיוחד במהלך תכנית החומש הראשונה, 1928–32, אז הונעו מיליוני איכרים עשירים מחוותיהם במסגרת תוכנית הקולקטיביזציה. הטיהורים הסטליניסטים בשנים 1936-38 הכניסו למחנות מיליונים נוספים - אומרים שהם למעשה מוסדות העבדות.

הכיבוש הסובייטי במזרח פולין בשנת 1939 וקליטת המדינות הבלטיות בשנת 1940 הביאו לכליאה של מספר גדול של אזרחים לא סובייטים. לאחר פרוץ המלחמה עם גרמניה בשנת 1941 קיבלו המחנות שבויי מלחמה צירים ואזרחים סובייטים שהואשמו בשיתוף פעולה עם האויב. לאחר מותו של ג'וזף סטאלין בשנת 1953, שוחררו אסירים רבים ומספר המחנות צומצם בצורה דרסטית. ראו גם את הגולאג.