דמוקרטיזציה של בית המשפט העליון בארה"ב

בית המשפט העליון של ארה"ב אינו דמוקרטי ואינו משתנה בקלות, לשמחתם של אמריקאים ולצערם של אחרים. איש לא יציע ברצינות שנבחר שופטים - פשוט תסתכל על התחרויות העגומות במדינות שהציבו את בתי המשפט העליונים ואת עמדות השיפוט השונות. אבל האם הסניף הפדרלי השלישי כל כך מושלם שהוא חסין מפני רפורמה?

שאלה זו שווה לשאול שוב מכיוון שאנחנו ככל הנראה עומדים בפני מינוי נוסף של בית משפט בעתיד הקרוב. רבים ציינו את גילם של השופטים רות באדר גינזבורג ואנתוני קנדי, 83 ו 80, בהתאמה, לאחר בחירת הנשיא. דונלד טראמפ בשנת 2016. לפני הבחירות דמוקרטים (ואולי גם השופטים עצמם) ציפו שהילרי קלינטון תהיה אחראית למילוי כל מקום פנוי בבית המשפט.

הציבור האמריקני עשוי להיות מוכן לשקול רפורמה או שתיים. בעוד שרמת האישור של בית המשפט העליון בסקרים האחרונים נותרת קרובה ל -50 אחוזים, אזרחים אינם נוטים לראות את בית המשפט בצורה חיובית כפי שהיה פעם. השמרנים עדיין זוכרים את בית המשפט הליברלי של וורן ואת החלטותיו הלא נעימות (עבורם) שכן, במיוחד לא, Roe v. Wade, בעוד הליברלים נופלים כאשר הם נזכרים בוש נגד גור בשנת 2000 או, לאחרונה, ההחלטה Citizens United שלדבריהם נפתחה. שערי הצפה עוד יותר עבור כספי חברות בתהליך הבחירות.

בתור התחלה, מה לגבי ביטול תקופת החיים של שופטי בית המשפט העליון (ואולי שופטי בית משפט פדרליים נמוכים יותר) ולעבור לתקופה קצובה בלתי ניתנת להתייחסות של 15 עד 18 שנים? אפשר לטעון שהחוקה בכל מקרה לא מבטיחה קביעות לכל החיים, ואומרת רק שהשופטים ישמשו "במהלך התנהגות טובה." כששופטים שוהים בבית המשפט העליון במשך עשרות שנים - הרבה בשנות ה -70, ה -80 והלאה - הם הופכים לרוב לבודדים ולא בקשר עם מוסדות חדשים, טכנולוגיות מתקדמות ודורות צעירים יותר. מובנים כראוי, מינויים מורחבים של מושבים לזמן קבוע יבטיחו גם שכל נשיא חדש, המשקף את המנדט לבחירתו, יקבל מינוי או שניים.

בהתחשב בכך שמשכורת שיפוטית נמוכה בהשוואה לשכר המגזר הפרטי, אולי אנשים נוספים בעלי כשירות גבוהה היו מוכנים לכהן בתפקידים שיפוטיים מוגבלים לתקופת כהונה. השופט הראשי ג'ון רוברטס העדיף מגבלת כהונה לפני שהיה מועמד לבית המשפט - ומספר ניכר של חוקרים משפטיים תמכו גם ברפורמה זו. כביכול, נשיאים משקפים על רבים מהמחשבים המשפטיים המנוסים והמנוסים ביותר, ומעדיפים לחפש עורכי דין צעירים ופחות ותיקים כדי שיוכלו להותיר מורשת ארוכת שנים בבית המשפט.

בהיעדר גבול מונח, שיהיה העדפתי, ייתכן שהמדינה תרצה לשקול גיל פרישה חובה נדיב. השופטים גינזבורג וקנדי נראים נמרצים די הצורך, אך חוקרי בית המשפט זוכרים היטב את ויליאם או. דאגלס, שלא היה מסוגל לשבץ מוחי והיה חסר רוח בגיל 76 ובכל זאת נלחם להישאר בבית המשפט בכל מקרה.

באופן בלתי נמנע, לרפורמות אלה יהיו השלכות פוליטיות, אם כי אינן ניתנות לחיזוי מיידית. אז מה? אופיו הפוליטי של בית המשפט הוצג בדיוני האישור של כל מינוי אחרון, במיוחד עם מינויו של הנשיא אובמה לשופט מריק גרלנד לאחר מותו של השופט אנטונין סקאליה. הסנאט שבשליטת הרפובליקה סירב אפילו לקיים דיון אישור, ובמקום זאת בחר להמתין לסיום כהונתו של הנשיא אובמה, והשאיר את המועמד לנשיא הבא. לאחר בחירת הנשיא טראמפ הועבר גרלנד לשופט השמרני ניל גורוש.

פוליטיקה של בתי המשפט עלתה גם היא בנאום המדינה ב האיחוד בשנת 2010. בתקדים יוצא דופן שחרג הרבה מעבר לביקורת ה- FDR על בית המשפט בשנות השלושים של המאה הקודמת, נזף הנשיא אובמה בחריפות את בית המשפט בשל פסיקתו ב- Citizens United ואילו חברי הקונגרס הדמוקרטים עמדו ועודדו. השופט סם אליטו, שמונה על ידי הנשיא. ניתן היה לראות בג'ורג 'וו. בוש מניד בראשו ובפה את המילים "לא נכונות." זו הייתה ההוכחה האחרונה שבית המשפט פוליטי מטבעו - וכי הוא אינו שוכן בהר האולימפוס, לדעתם של אזרחים רבים בחיים הציבוריים ומחוצה להם.

סקר דעת קהל שנערך על בית המשפט שנערך על ידי אוניברסיטת פיירלי דיקינסון בינואר ופברואר 2010, אישר את עמדותיו המתפתחות של הציבור ואת רצונו לבית משפט פתוח ונגיש יותר. בהפרש של 61 עד 26 אחוזים, השיבו המשיבים כי "דיון בטלוויזיה בטלוויזיה יהיה טוב לדמוקרטיה, במקום לפגוע בכבוד או בסמכותו של בית המשפט." הדמוקרטים, הרפובליקנים ועצמאים היו מסכימים - נדיר בעידן מקוטב זה.

ליתר דיוק, אמריקאים מכל פסי הפרטיזנים הסכימו "להגביל כל שופט בבית המשפט העליון לתקופת מקסימום של 18 שנה על הספסל." בסך הכל, המשיבים העדיפו הצעה זו בהפרש של 56 עד 35 אחוזים. (הסקר הטלפוני כלל מדגם אקראי של 1,002 מצביעים רשומים, עם שולי שגיאה של 3 אחוזים.)

תושבי ארצות הברית באו לקבל תפקיד גדול עבור הרשות השופטת, למרות אופייה הלא דמוקרטי. אולם חוסר האמון המובנה בכוח מרוכז, לכאורה בלתי מוגבל, גרם לאמריקאים רבים להשהות. תחת מערכת הנסיבות הנכונה, ולמרות הקשיים העצומים הכרוכים בשינוי החוקה, תיקון חוקתי לבנייה מחדש של בית המשפט עשוי לקבל שיקול רציני.