המגלגלוטינין גליקופרוטאין

המגלגלוטינין, כל אחד מקבוצת הגליקופרוטאינים המופיעים באופן טבעי הגורם לתאי דם אדומים (אריתרוציטים) להתגרש או להתגבש יחד. חומרים אלה נמצאים בצמחים, חסרי חוליות ומיקרואורגניזמים מסוימים. בין ההמגלגלוטינינים המאופיינים ביותר הם אלה המופיעים כאנטיגנים לפני השטח (חלבונים זרים המעוררים ייצור נוגדנים) על נגיפים במשפחה Orthomyxoviridae, המכילה את נגיפי השפעת, והמשפחה Paramyxoviridae, המכילה מספר נגיפים פתוגניים, כולל אלה הגורמים לחצבת.

הימצאות המגלגלוטינין על נגיפי שפעת מאפשרת לנגיפים להיקשר לחומצה סיאלית על משטחי התאים בבעלי חיים מארחים. קשר זה מקל על זיהום מארח ובכך תורם לחיסול הנגיפים. מנגנון דומה אמור לתרום לאופי הזיהומי של נגיף החצבת. המגלגלוטינין נגיפי ממריץ את ייצור הנוגדנים על ידי המערכת החיסונית של המארח. נוגדנים אלה נקשרים לחלק מהנוגדן ההמגלוטינין המכונה אפיטופ ובכך מתייגים את הנגיף להשמדה חיסונית. במקרה של נגיפי שפעת, מוטציות בגנים המקודדים את המגלגלוטינין יכולות להצמיח אפיטופים חדשים המאפשרים לנגיפים לברוח מהכרת נוגדנים. מוטציות אלו עשויות לנבוע מהסחף אנטיגני או משינוי אנטיגני - תהליכים שיכולים לגרום לנגיפי שפעת המסוגלים לגרום למגפות או מגיפות. יש 16 צורות של המגלגלוטינין, המכונה H1 עד H16, הקשורות לנגיפים מסוג שפעת A. יחד עם צורות שונות של חלבון אנטיוגני נגיפי הנקרא נוירמיןידאז, משמש המגלגלוטינין כדי להבדיל בין תת-סוגים של נגיפי שפעת A (למשל H1N1, H5N1).

ניתן לאתר נוגדנים לנגיפים המחזיקים באנטיגנים של המוגלונין באמצעות בדיקת עיכוב hemagglutinin. אם אדם או חיה נושאים נוגדנים כאלו, יימנע את התנפלות תאי הדם האדומים (ראה בדיקה סרולוגית).