בירה לאומית קואלה לומפור, מלזיה

קואלה לומפור, בירת מלזיה. העיר ממוקמת בחצי האי מערב-מלזיה (מערב) מלזיה, באמצע החוף המערבי חגורת פח וגומי וכ- 40 מייל (מזרחית) לנמל האוקיאנוס שלה, פורט קלנג, על מצר מלאקה. זהו האזור העירוני הגדול במדינה ומרכז התרבות, המסחר והתחבורה שלה. בשנת 1972 נקבעה קואלה לומפור כעירייה, ובשנת 1974 הפכה ישות זו וחלקים סמוכים לה של מדינת סלנגור שמסביב לטריטוריה פדרלית.

חידון

חידון מדינות ובירות

דודומה (מיועדת); דאר א-סלאם (משחק)

קואלה לומפור שוכנת במדינה הררית הרוחשת על המפגש בין נהרות קלנג וגומבק; פירוש שמו במלאית הוא "שפך בוצי." הטווח הראשי של מלזיה מתקרב לצפון, מזרח ומדרום-מזרח. האקלים הוא משווה, עם טמפרטורות ולחות גבוהות המשתנות מעט לאורך כל השנה. האזור מקבל גשם של כ -2,400 מ"מ גשם בשנה; יוני ויולי הם החודשים הכי יבשים. שטח פדרלי שטח, 243 קמ"ר. פופ. עיר משנת 2009, 1,493,000; (2010) שטח פדרלי, 1,674,621.

היסטוריה

מקורו של קואלה לומפור משנת 1857, כאשר קבוצה של 87 כורי פח סיניים הקימה ישוב במה שנמצא כיום הפרבר אמפנג. בקהילה אסטרטגית על שני עמקי הנהרות, הקהילה פרחה כמרכז לאיסוף פח למרות מיקומה הג'ונגל שורץ המלריה. בשנת 1880 קואלה לומפור החליפה את קלנג (כיום קלנג) כבירת המדינה, וצמיחתה המהירה לאחר מכן יוחסה לסר פרנק סווטנהאם, תושב בריטניה לאחר 1882. הוא יזם את הבנייה ברכבת קלנג – קואלה לומפור ועודד את השימוש בלבנים רעפים בבניינים כאמצעי זהירות מפני שריפה וככלי לבריאות טובה יותר. המיקום המרכזי של העיר הוביל לבחירתה כבירת מדינות מלאי הפדרציה (1895).

העיר נכבשה על ידי היפנים (1942–45) במלחמת העולם השנייה. אוכלוסייתה גדלה מאוד בשנים שלאחר המלחמה במהלך התקוממות גרילה בהנהגה קומוניסטית (1948–60), ותחת תוכנית יישוב מחדש הוקמו כפרים חדשים בפאתי העיר. קואלה לומפור הפכה לבירת הפדרציה העצמאית של מלאיה בשנת 1957 ומלזיה בשנת 1963. הצמיחה נמשכה, שדרבנה על ידי פיתוח תעשייתי; האוכלוסייה הגיעה למחצית מיליון באמצע שנות השישים ועברה מיליון בראשית שנות השמונים. עם זאת, גידול האוכלוסייה הביא לגודש עם הגודש, אשר עם משרדי ממשלת מלזיה הפזורים ברחבי העיר, הפריע לממשל. כתוצאה מכך, רבים מהמשרדים הפדרליים הועברו לעיר החדשה פוטראג'איה, כ -25 מייל דרומית לקואלה לומפור, בערך תחילת המאה ה -21. בהמשך הפך פוטראג'יה למרכז האדמיניסטרטיבי במדינה, בעוד שקואלה לומפור נותרה הבירה.

העיר העכשווית

העיר כוללת תערובת של אדריכלות מודרנית ומסורתית; מבנים כמו גורדי שחקים מזכוכית ובטון, מסגדים אלגנטיים, בתי חנויות סיניים (חנויות המופעלות על ידי המשפחה עם העסק בקומת הקרקע ושטח המגורים של המשפחה בקומה העליונה), בקתות הפולשים וקמפינגים המוצבים במלאית ("כפרים") לבגוד בהשפעות מערביות, מזרח תיכוניות, מזרח אסיות ומקומיות. בעוד שמרכזו לאורך קלנג הסוללה גודש בכבדות, האזור העירוני והפרברים שלו מתוכנן היטב. הרובע המסחרי, המכונה משולש הזהב, מרוכז בצד המזרחי של הנהר. בין הבניינים הגדולים והקפיצים שלו נמצאים שניים מהבניינים הגבוהים בעולם: מגדלי פטרונאס התאומים (452 ​​מטר), בעיצובו של האדריכל הארגנטינאי-אמריקני סזאר פלי; ואחד מגדולי השידור והתקשורת הגבוהים ביותר, מגדל קואלה לומפור (421 מטר). מבני הממשלה ותחנת הרכבת הבולטת (כולם מושפעים מעיצוב מורי) נמצאים על הגדה המערבית הרבעה של הנהר. גרעין זה מוקף באזור של בתי חנויות מעץ דו-קומתיים, ואזורי מגורים מעורבים של קמפונגים מלאיים, בונגלוס מודרניים ודירות לבנים בהכנסה הבינונית. מגזר הבוקיט טונקו (או קני הילס) הבלעדי הוא חלון ראווה לדירות יוקרתיות ומבנים אחרים שמשלבים סגנונות ארכיטקטוניים מרובים.

מלזים, שהם מוסלמים, הם הקבוצה האתנית הגדולה בעיר. למרות השכיחות של כיפות ומינרטים הקשורים לאדריכלות האיסלאמית, אולם הסינים הלא מוסלמים חולשים על העיר ועל כלכלתה. המיעוט ההודי ההינדי ברובו, שקשור מבחינה היסטורית לאחוזות גומי סמוכות, גם הוא משמעותי. מלזים רבים מועסקים בשירות ממשלתי, וקמפונג בארו הוא אחד ממגורי המגורים המלאים המרוכזים בעיר.

בפרבר התעשייתי של סונגאי בסי ("נהר הברזל") יש בתי יציקה מברזל ועבודות ומפעלים הנדסיים המעבדים מזון וסבון. אזור דרך סנטול ואיפה הוא אתר הרכבת (הרכבה והקמה) וסדנאות הנדסה ומנסרות, ומלט מיוצר ברוואנג מצפון. בעוד שקואלה לומפור מגוונת את הייצור, המוקד של התכנון התעשייתי נמצא בפרברים הסמוכים פטלינג ג'איה ובאטו טיגה, בעיקר בתחום הטכנולוגיה ההיי-טק. קואלה לומפור היא מרכז הבנקאות והמימון במדינה; פעילויות הקשורות לשירותים אלה ואחרים, כולל תיירות, הפכו חשובות יותר ויותר. שדה הפחם Batu Arang המקומי ותחנת הכוח החשמלית התרמית גשר Connaught בקרבת קלנג הם המקורות העיקריים, בהתאמה, לאספקת הדלק והעוצמה בעיר.

קואלה לומפור, עם מיקומה המרכזי בחצי האי מלזיה, מהווה את מרכז התחבורה של חצי האי, וקווי הרכבת והכבישים העיקריים מקרינים ממנו. השירות האווירי הוא ברובו דרך נמל התעופה הבינלאומי של קואלה לומפור, הממוקם כ -50 מייל דרומית בספטנג. בעיר עצמה יש רשת רחבה של דרכים מרובות-כבישים וכבישים מהירים, אם כי אלה אינן מספקות למספר ההולך וגדל של מכוניות ומשאיות. מערכת תחבורה ציבורית ברכבת קלה - שנחנכה בשנת 1996 והיום מורכבת משלושה קווים מחוברים זה לזה - הקילה מעט את עומסי התנועה.

ישנם מספר בתי חולים ומרפאות מדינה, ביניהם מרכז שחפת מודרני והמכון המאובזר למחקר רפואי (1900). מכון המחקר גומי (1925) ורדיו וטלוויזיה מלזיה ממוקמים שם. אוניברסיטת מלאיה הוקמה בקואלה לומפור בשנת 1962. מכללת טונקו עבדול רחמן הוקמה בה בשנת 1969, ואחריה האוניברסיטה האסלאמית הבינלאומית מלזיה בשנת 1983. בנוסף, האוניברסיטה הלאומית בשפה המלאית של מלזיה נפתחה בקואלה לומפור בשנת 1970; הקמפוס הראשי נמצא כעת בבנגי הסמוכה, אך עדיין יש סניף בעיר.

גני אגם, המשתרעים מערבה מנחל קלנג מול העיר המרכזית, הוא חגורה ירוקה רחבה המכילה סחלב וגנים אחרים, אזורי חיות בר, בית הפרלמנט של הממשלה, המוזיאון הלאומי של מלזיה (1963), מוזיאון האמנות האסלאמית מלזיה (1999), והפלנטריום הלאומי (1993). אזור יער קטן יותר, שמורת היער בוקיט נאנס ("גבעת האננס"), נמצא צפונית מערבית למשולש הזהב. בקרבת מקום נמצאים הגלריה הלאומית לאמנות (1958), הספרייה הלאומית של מלזיה (1966) והתיאטרון הלאומי. בניינים אזרחיים בולטים כוללים את בניין הסולטאן עבדול סמד הסורי המורי (לשעבר בניין המזכירות), המסגד הלאומי העכשווי יותר (מסג'יד נגארה) ומסגד הסולטאן הישן (מסג'יד ג'מה) שנמצא על חצי אי בצומת קלנג. ונהרות גומבק במרכז העיר. מעט דרומית לעיר נמצא מתחם הספורט הלאומי, שהוקם למשחקי חבר העמים של 1998; בין מגוון מקומות הספורט שלו נמצא האצטדיון הלאומי 100,000 מושבים. מרחק קצר ממזרח נמצא גן החיות והאקווריום הלאומי. בקצה הצפוני של השטח הפדרלי נמצאות מערות באטו ("סלע"), קומפלקס של גרוטות גיר הכוללות מתווה גבוה בגובה של מטר מטר (122 מטר), אליו מגיעים מאות מדרגות המכילות מקדש הינדי והוא הסצנה של פסטיבל משוכלל, טאיפוסאם, לכבוד האלוהות ההינדית סובראמאניאם (או סקנדה). מרחק קצר מצפון למערות נמצא פארק הטמפלרים, שמורת הג'ונגל.