המועצה הארצית ליחסי עבודה נ 'תיק משפט באוניברסיטת ישיבה

הוועד הארצי ליחסי עבודה נ 'אוניברסיטת ישיבה, מקרה משפטי בו קבע בית המשפט העליון בארה"ב (5–4), ב- 20 בפברואר 1980, כי חברי סגל באוניברסיטה פרטית היו עובדי ניהול בפועל ולכן הם אינם זכאים להגנות שהעבודה הלאומית הוענקה לעובדים קבועים. חוק היחסים (NLRA), או חוק וגנר (1935), ביחס להקמת יחידות מיקוח קיבוציות. בישיבה, בית המשפט אישר כי מכיוון שאנשי סגל במשרה מלאה באוניברסיטת ישיבה הפעילו את מה שהיא תיארה כסמכות "מוחלטת" בסיוע לקביעת הנחיות בנושאים אקדמיים כמו תזמון שיעורים, בחירת שיטות הוראה, קביעת מדיניות דירוג, קביעת מדיניות דירוג בהוראת המון, קביעת סולמות שכר וחבילות הטבה והחלטה למי מוענקים קביעות, קידום מכירות ושבתות לימוד, הם מילאו למעשה תפקידים ניהוליים. השיקול השולט בתיק היה שהפקולטה באוניברסיטת ישיבה הפעילה סמכות שבכל הקשר אחר ללא ספק ניתן היה לראות בה כניהול. לפיכך, בקנה אחד עם העקרונות הכלליים של דיני עבודה לפיהם מנהלים או מפקחים ועובדים קבועים לא צריכים להיות באותה יחידת מיקוח מכיוון שהם מייצגים קהילות אינטרסים שונות באופן משמעותי, חברי הסגל לא היו זכאים להגנות המיקוח הקיבוציות המובטחות על ידי NLRA.

עובדות המקרה

ההתדיינות בתיק נבעה בסתיו 1974, כאשר אגודת הפקולטה באוניברסיטת ישיבה הגישה עתירה למועצה ליחסי עבודה (NLRB), הגוף הפדרלי המנהל יחסי עבודה במגזר הפרטי בארצות הברית. העמותה הגישה את עתירתה בניסיון להשיג הכרה כנציג המיקוח הבלעדי עבור חברי סגל במשרה מלאה באוניברסיטה הפרטית המזוהה עם דת. גורמים באוניברסיטה התנגדו לעתירה וטענו כי חברי הסגל אינם עובדים במשמעות ה- NLRA. פקידי האוניברסיטה טענו כי מכיוון שחברי הסגל היו עובדים שקובעים מדיניות, מעמדם היה קרוב יותר למנהלים ולכן הם לא מורשים לעסוק במשא ומתן. אף על פי כן, ה- NLRB הנחה את נציגי האוניברסיטה לערוך בחירות בפיקוחו בהם בחרו המצביעים באגודת הפקולטה כנציג המיקוח שלה. לאחר שגורמים באוניברסיטה סירבו להכיר או להתמקח עם העמותה, הגישה ה- NLRB תביעה בגין סירובו.

בית המשפט לערעורים למעגל השני דחה את עתירת ה- NLRB לאכוף את צוו על סמך העובדה שמכיוון שחברי הסגל במשרה מלאה שימשו כמנהלים, הם לא היו עובדים כמשמעותם של ה- NLRA. בית המשפט לא סקר את מעמדם כמפקחים. (מנהלים ומפקחים הם מונחים עם משמעות משפטית שונה משמעותית.)

פסיקת בית המשפט העליון

בפסק הדין אישר בית המשפט העליון לטובת האוניברסיטה. בית המשפט ציין כי לא היו שום ראיות לכך שהקונגרס התכוון ל- NLRA לכסות את חברי הסגל במשרה מלאה בהשכלה גבוהה. יתרה מזאת, לדעת בית המשפט, היעדר הכוונה ברורה של הקונגרס שלל את סמכות NLRB בסכסוך. בלב חוות דעתו, דחה בית המשפט העליון את קביעת ה- NLRB כי סמכות קבלת ההחלטות של חברי סגל אינה מנהלתית במובן הרגיל של המילה מכיוון שהם הפעילו שיקול דעת מקצועי עצמאי בעבודה במשימות אקדמיות שגרתיות.

תיק הישיבה השפיע ארוכת טווח על יחסי העבודה בכל הקשור למיקוח סגל במכללות ואוניברסיטאות בארצות הברית. בגלל הישיבה, איגודי סגל נפוצים פחות בקמפוסים פרטיים מאשר במוסדות ציבוריים להשכלה גבוהה. כמובן, כפי שבא לידי ביטוי בליטיגציה שהתנהלה לאחר מכן על איגודי סגל, דבר אינו אוסר על מדינות להעניק לחברי סגל, ובמיוחד לאלה שבמכללות פרטיות ואוניברסיטאות, את הזכות להתמקצע באופן קולקטיבי עם פקידי האוניברסיטאות שלהם.