מלחמת המפרץ הפרסית 1990-1991
מלחמת המפרץ הפרסית 1990-1991
Anonim

מלחמת המפרץ הפרסית, המכונה גם מלחמת המפרץ, (1990–91), סכסוך בינלאומי שהופעל על ידי פלישת עירק לכווית ב -2 באוגוסט 1990. מנהיג עיראק, סדאם חוסין, הורה על הפלישה לכיבוש כווית במטרה לכאורה להשיג את מאגרי הנפט הגדולים של אותה מדינה, לבטל את החוב הגדול שעיראק חייבה לכווית והרחבת הכוח העירקי באזור. ב- 3 באוגוסט קראה מועצת הביטחון של האו"ם לעיראק לסגת מכווית. ב- 6 באוגוסט המועצה הטילה איסור עולמי על סחר עם עירק. (ממשלת עירק הגיבה בסיפוח רשמי של כווית ב -8 באוגוסט) הפלישה של עירק והאיום הפוטנציאלי שהייתה אז על ערב הסעודית, יצרנית הנפט ויצואנית הנפט הגדולה בעולם, הניעו את ארצות הברית ובעלות ברית נאט"ו המערב אירופיות שלה להאיץ כוחות לסעודיה ערביה תרתיע מתקפה אפשרית. מצרים וכמה מדינות ערביות נוספות הצטרפו לקואליציה נגד עירק ותרמו כוחות להתעצמות הצבאית, המכונה "מגן המדבר". עירק בנתה בינתיים את צבאה הכובש בכווית לכ -300,000 חיילים.

עירק: מלחמת המפרץ הפרסי

עירק אפיינה את מלחמתה עם איראן כפעולה הגנתית נגד התפשטות המהפכה האיסלאמית לא רק לעיראק אלא למפרץ אחר

ב- 29 בנובמבר אישרה מועצת הביטחון של האו"ם להשתמש בכוח נגד עירק אם היא לא תיסוג מכווית עד ה -15 בינואר 1991. עד ינואר 1991 הגיעה הקואליציה של בעלות הברית נגד עירק לחוזק של 700,000 חיילים, כולל 540,000 אנשי ארה"ב ומספרים קטנים יותר. של בריטים, צרפתים, מצרים, סעודים, סורים, וכמה מותנים לאומיים אחרים. סדאם סירב בתוקף לסגת את הכוחות העירקיים מכווית, עם זאת, שלדבריו יישאר מחוז של עירק.

המתקפה הצבאית של הקואליציה של בעלות הברית נגד עירק החלה ב- 16–17 בינואר 1991, עם קמפיין אווירי בהובלת ארה"ב שנמשך לאורך כל המלחמה. במהלך השבועות הקרובים, הפצצה אווירית מתמשכת זו, שזכתה לשם "סערת המדבר", הרסה את ההגנות האוויריות של עירק לפני שתקפה את רשתות התקשורת שלה, את מבני הממשלה, את מפעלי הנשק, את בתי הזיקוק ואת הגשרים והכבישים. באמצע פברואר העבירו בעלות הברית את התקפותיהם האוויריות לכוחות היבשה הקדמיים של עירק בכווית ודרום עירק, והשמידו את ביצוריהם וטנקיהם.

מבצע "סאבר המדבר", מתקפת קרקע ברית ענקית של בעלות הברית, הושק צפונה מצפון-מזרח ערב הסעודית לכווית ודרום עירק ב- 24 בפברואר, ותוך שלושה ימים הכחישו כוחות ערב וארה"ב את עיר כווית לנוכח ההתנגדות העירקית המתפוררת. בתוך כך, דחף השריון הראשי של ארה"ב נסע לעירק כ- 200 מיילים (200 ק"מ) מערבית לכווית ותקף את עתודות השריון של עירק מאחור. עד 27 בפברואר כוחות אלו הרסו את מרבית יחידות המשמר הרפובליקניות המובחרות בעירק, לאחר שהאחרון ניסה ליצור עמדה מדרום לאל-באחרה בדרום מזרח עירק. עד שנשיא ארצות הברית ג'ורג 'הוו בוש הכריז על הפסקת אש ל -28 בפברואר, ההתנגדות העירקית קרסה לחלוטין.

אין נתונים רשמיים למבצע הצבאי העירקי, מה שמוביל לדמויות שונות מאוד של לוחמים ונפגעים. ההערכות על מספר הכוחות העירקיים בתיאטרון כווית נעות בין 180,000 ל 630,000, וההערכות לגבי מקרי המוות הצבאיים העירקיים נעים בין 8,000 ל- 50,000. לעומת זאת, בעלות הברית איבדו כ -300 חיילים בסכסוך.

תנאי השלום היו בין היתר, כי עירק מכירה בריבונות כווית וכי היא מתנערת מכל כלי הנשק להשמדה המונית (כלומר, נשק גרעיני, ביולוגי וכימי) וכל הטילים עם טווחים העולים על 150 מיילים (150 ק"מ). בהמתנה לעמידה מלאה, הסנקציות הכלכליות יימשכו.

בעקבות התבוסה של עירק, הכורדים בצפון המדינה והשיטים בדרום קמו במרד שהודחק על ידי סדאם באכזריות רבה. פעולות אלה הובילו את בעלות הברית לאסור על כלי טיס עירקיים לפעול באזורים "ללא טיסה" המיועדים לאזורים אלה. עם עזיבתם בהדרגה של בעלות הברית האחרות מהקואליציה, המשיכו מטוסים אמריקאים ובריטים לפטרר לשמיים העירקיים, ופקחי האו"ם ביקשו להבטיח שכל כלי הנשק הבלתי חוקיים יושמדו. כישלונה של עירק לשתף פעולה עם פקחים הוביל בשנת 1998 לחידוש קצר של פעולות האיבה (מבצע שועל המדבר). לאחר מכן סירבה עירק להגיש שוב פקחים למדינה, והחילופי אש סדירים בין כוחות עירקיים וכלי טיס אמריקאים ובריטים לאורך אזורי ההטסה המשיכו אל תוך המאה ה -21. בשנת 2002 ארצות הברית חסתה החלטה חדשה של האו"ם הקוראת להחזיר פקחי נשק, שנכנסו שוב לעירק בנובמבר. עם זאת, המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם היו שונות בדעותיהן באיזו מידה שיתפה פעולה עירק עם הפיקוח.

ב- 17 במרץ 2003, ארצות הברית והבריטניה שהחלו לחיילים המוניים בגבול עיראק, נפטרו ממשא ומתן נוסף, והנשיא האמריקני. ג'ורג 'וו. בוש - שלא חיפש אישור נוסף של האו"ם - פרסם אולטימטום בדרישה לסדאם לפרוש מהשלטון ולעזוב את עירק תוך 48 שעות או להתמודד עם מלחמה; הוא אפילו הציע שאם סדאם יעזוב את עירק, כוחות ארה"ב עשויים להיות נחוצים כדי לייצב את האזור ולצוד אחר נשק להשמדה המונית. כשסדאם סירב לעזוב, כוחות ארה"ב ובעלות ברית פתחו במתקפה על עירק ב- 20 במרץ ובכך החלו מה שנודע כמלחמת עירק.