ראול קסטרו ראש המדינה הקובני

ראול קסטרו, במלואו ראול מודסטו קסטרו רוז, (נולד ב -3 ביוני 1931, מחוז הולגין, קובה), ראש מדינת קובה (ממלא מקום נשיא 2006-2008; נשיא 2008–188), שר הביטחון (1959–2006), וכן מהפכן שמילא תפקיד מרכזי בתנועת 26 ביולי, שהעלה לשלטון את אחיו פידל קסטרו בשנת 1959.

חידון

חקר ההיסטוריה של אמריקה הלטינית

מי מהעמים האלה שלט על מקסיקו העתיקה?

הצעיר מבין שלושה אחים, ראול קסטרו נולד לאב ספרדי ולאם קובנית. הוא חיבק את הסוציאליזם בבגרותו והשתייך לקבוצת נוער קומוניסטית. ראול השתתף עם פידל בפיגוע בשנת 1953 על צריף מונקדה של קובה, ניסיון לא מוצלח להכשיל את הדיקטטור פולג'נסיו בטיסטה; האחים ישבו כמעט שנתיים בכלא בגין התקיפה עד שנחשפו על ידי בטיסטה בשנת 1955. בשנת 1956 הצטרף ראול לפידאל בהשקת המהפכה שהביאה לכך שהפידל הופך לראש הממשלה בפברואר 1959. באותה השנה התחתן ראול עם חבר המהפכה וילמה אספין גיליו.

במהלך העשורים שלאחר מכן התגלה ראול כדמות מפתח בפני עצמו, והוא נהנה מתמיכה רבה ונאמנותם של קציני הצבא הבכירים, המכונים ראוליסטות. הוא נותר מחויב עמוק לקדימות הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית של קובה, שסייע בפיתוח ובמיסוד. הוא גם יצר קשרים חזקים עם ברית המועצות ונסע לשם בשנת 1962 כדי לחפש נשק לכוחות המזוינים של קובה. עם זאת, מרקסיסט מושבע, הפגין בכל זאת עניין רב יותר ברפורמה הכלכלית מאשר אחיו הגדול. באמצע שנות השמונים הוא איפשר לצבא הקובני להתנסות ברפורמות במספר מפעלים בבעלות המדינה שבשליטת הצבא. התוצאות החיוביות העניקו לו מספיק ראיות לטעון לרפורמה גדולה יותר כאשר התמוטטות הסובסידיות הסובייטיות עוררו משבר כלכלי באי. ראול, שנחשב להיות הקומוניסט המסורתי יותר של שני האחים קסטרו, תמך ברבים מהרפורמות הכלכליות והחקלאיות שעזרו להחיות חלקית את הכלכלה הקובנית הכושלת באמצע שנות התשעים.

בגלל כהונתו הארוכה של ראול כשר ביטחון, השפעתו בקובה חרגה בהרבה מהשפעתם של שרים אחרים. ב- 31 ביולי, 2006, הוא נבחר לראש המדינה הזמני כדי שפידל יוכל להחלים מניתוח במחלת מעיים קשה. בתפקידו החדש התחייב ראול לפתור את בעיותיה של קובה תחת דגל המפלגה הקומוניסטית. ממשלתו בספטמבר 2006 אירחה יותר מ -50 ראשי מדינות בישיבה בהוואנה של התנועה הלא-מיועדת, אך קובה שמרה על פרופיל בינלאומי נמוך יחסית לאחר אותה הפסגה. למרות שראול סימן שהוא מוכן לנהל דיאלוג עם ארצות הברית בכדי לפתור סכסוך דו צדדי, הוא סירב להיפגש עם משלחת בת 10 חברים של מנהיגי הקונגרס האמריקני שנסעה לקובה בדצמבר 2006 בתקווה להתייצב עמו. למרות המאמצים להפריד את כוונותיו, ראול נותר דמות חסרת מעצורים ובלתי ניתנים לערעור, אם כי מותה של אשתו - לוחמת המורדים האחרים שסייעו להביא לשלטון האחים קסטרו, הגברת הראשונה של המהפכה הקובנית, ופעילת זכויות נשים - ביוני 2007 ככל הנראה הייתה לו השפעה עמוקה עליו.

ראול תפס זמן רב את התפקיד מספר 2 בשלושת הגופים העיקריים של ההיררכיה הקובנית - מועצת המדינה, מועצת השרים והמפלגה הקומוניסטית של קובה - ובשנת 2007 הוא הפך לראש הפועל של שלושת הארגונים הממשלתיים. האסיפה הלאומית של קובה בחרה רשמית את ראול כנשיא החדש של קובה בפברואר 2008, לאחר שפידל הודיע ​​כי לא יקבל כהונה נוספת לנשיאות בגלל בעיות בריאות. עם כניסתו לתפקיד, אמר ראול כי ימשיך להתייעץ עם אחיו בנושאים מרכזיים של המדינה. במהלך חודשיו הראשונים כמנהיג קובה, יישם ראול רפורמות שונות, הבולטת ביותר הסרת מגבלות השכר שהיו בקובה מאז ראשית שנות השישים. רפורמות אחרות כללו לאפשר לקובנים לרכוש טלפונים סלולריים ומחשבים אישיים וכן לשהות במלונות ששמורים בעבר לזרים. בספטמבר 2010 ראול הרחיק לכת עוד יותר כשהכריז על סובלנות רשמית מוגברת כלפי מיזמים פרטיים והודיע ​​כי מפוטרים כ -500,000 עובדי ממשלה. בשנת 2011 הוא ירש את פידל כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של קובה. באוגוסט אותה שנה פיקח ראול על הכנסת רפורמות עוד יותר, כולל צמצום משמעותי בתפקידה של המדינה במספר מגזרים כלכליים חשובים, עוד סיבוב של פיטורים מאסיביים של עובדי הממשלה והסרת מספר מגבלות נסיעה.

בשנת 2012 הצהיר ראול כי "לאנשי הדור שעשו את המהפכה הייתה הזכות ההיסטורית לתקן את השגיאות שהם עצמם עשו." עם בחירתו לכהונה נוספת כנשיא בפברואר 2013, הוא הודיע ​​כי יפטר מתפקיד זה בסוף הקדנציה בשנת 2018. בינתיים המשיך לפקח על שינויים רחבים במערכת הקובנית שנועדו לספק הקלה כלכלית לטווח קצר ולעמוד ביעדים פוליטיים ארוכי טווח.

בין אמצעי הרפורמה החשובים ביותר שראול הנהיג היה ליברליזציה של המגבלות המסדירות נסיעות קובניות לחו"ל. הדרישה ארוכת השנים לקבלת אישור רשמי לטיולי חוץ הושעה, כמו גם הדרישה למכתב הזמנה מאדם או מוסד בחו"ל. תנאי הנסיעה החדשים גם הגדילו את משך הזמן המרבי של התושבים יכולים להתרחק מהאי לשנתיים - או יותר. יתרה מזאת, קובנים גולים יכולים לחזור לאי ולהתגורר במשך תקופות של שלושה חודשים בכל פעם.

מה שמאפשר לקובנים להתגורר בחו"ל זמנית בחו"ל כדי להשיג עבודה, הניב זרם חדש של מטבע זר למדינה, והעברות (שמקורן ברובו מקהילות אמריקאיות בקובה) התפתחו לאחד המקורות העיקריים של קובה למטבע קשה. הרפורמות הכלכליות של ראול המשיכו להגדיל את היקף הכלכלה המעורבת והולכת של המדינה, כאשר מספר המפעלים המופעלים על ידי המדינה שהועברו לבעלות פרטית גדל באופן ניכר.

ראול החל לקדם רפורמות פוליטיות בזהירות, וכבר עם הגעתו של יולי 2013 לרגל 60 שנה לתקיפה בצריף מונקדה, נראה כי החל המעבר הדור המיוחל בהנהגת המפלגה הקומוניסטית והחל. בנאום שנערך לציון יום השנה הודה ראול כי למעלה מ -70 אחוז מהאוכלוסייה הקובנית נולדו לאחר ניצחון המהפכה. הוא ציין כי "הדור ההיסטורי" של גברים ונשים שהשתתפו בהפלת ממשלת בטיסטה בשנת 1959 "נכנע ל [הדור] החדש בשלווה ובביטחון שלווה, בהתבסס על הכנתו [וה] והפגין יכולת לקיים. כרזות המהפכה והסוציאליזם. " בין שינויי הכוח הבולטים ביותר היה מינויו של מיגל דיאז-קנאל בן ה -52 להחליף את חוסה רמון מכאדו ונטורה בן ה -82 לסגן הנשיא הראשון, היורש המיועד של ראול.

לחיצת יד בין ראול לנשיא ארצות הברית. ברק אובמה בדצמבר 2013, באנדרטה לזכרו של מנהיג דרום אפריקה, נלסון מנדלה, נראה כמציע תקווה חדשה וסימבולית לשיפור היחסים בין קובאן וארה"ב. בערך שנה לאחר מכן, בדצמבר 2014, לאחר 18 חודשים של משא ומתן סודי שהקימו קנדה והוותיקן, הדהימו ראול ואובמה את העולם עם ההודעה כי קובה וארצות הברית יתמרמלו את היחסים שהושעו בינואר 1961. שניהם מנהיגים הופיעו בפני קהל הטלוויזיה הלאומי בכדי להודיע ​​את ההכרזה, אף כי ראול צמצם אותה במקצת כשהדגיש את הכרח בהסרת המצור הכלכלי, המסחרי והכספי של ארה"ב של קובה, אשר מכיוון שהיא קודקדה על ידי החוק האמריקני, הייתה מעבר לתחום של הרשות המבצעת של אובמה ותדרוש פעולה בקונגרס.

ביולי 2015, יותר מחמישים שנה לאחר שניתקו את היחסים הדיפלומטיים, ארצות הברית וקובה פתחו רשמית את שגרירויותיהן בבירה זו של זו. יחסי קובה-ארה"ב התחממו עוד יותר במארס 2016 כאשר אובמה הפך לנשיא ארה"ב היושב הראשון שביקר באי זה למעלה מ- 80 שנה. ההתקרבות בין המדינות כללה גם את התרופפות הנסיעות והגבלות כלכליות. עם זאת, בעקבות ביקורו של אובמה, נותר ראול נזהר מההשפעה האמריקאית על קובה, בזהירות שארצות הברית משתמשת בסנגוריה של המגזר הפרטי הצומח במדינה כדי לערער את המערכת הקובנית. בנאומו בפני קונגרס המפלגה הקומוניסטית הקובנית באפריל, חילץ ראול בין ביקורת על קובנים שהיו עמידים בפני השינויים שעבר עליהם לבין אזהרה שלא ימהרו להשתנות. לאכזבתם של כמה מחברי המפלגה הצעירים יותר שחשבו שהגיע הזמן שדור חדש ינהיג את המדינה, הקונגרס בחר בראול ובסגן בן 85, יוזה ראמון מכאדו ונטורה, להוביל את המפלגה לחמישייה הבאה. תקופה לשנה. ראול כבר ציין, עם זאת, כי הוא מתכוון לפרוש מהנשיאות בשנת 2018.

למרות שראול התכוון לפרישתו כנשיא לבוא בסוף כהונתו השנייה, בפברואר 2018, הוא הודיע ​​בדצמבר 2017 כי יעכב את אותה פעולה עד אפריל 2018 כדי שיוכל להמשיך לפקח על מאמצי המדינה להתאושש מה נזק שנגרם על ידי ההוריקן אירמה, אשר פשט את החוף הצפוני של קובה בספטמבר 2017. למרות שראול נשאר יו"ר המפלגה, ב- 19 באפריל 2018, הוא התפטר כנשיא והוחלף על ידי סגן הנשיא הראשון. מיגל דיאז-קנל, שחתך פרופיל נמוך למרות שהיה ממשיך דרכו של ראול. בגיל 57, דיאז-קנל ייצג שינוי דורי במנהיגות.