גיוס המדינה האסלאמית

בין תחילת מלחמת האזרחים הסורית בשנת 2011 ועד סוף 2016, נסעו כ -4,500 מערביים לסוריה ועיראק כדי להצטרף למדינה האסלאמית (IS; הידועה גם בשם המדינה האיסלאמית בעירק והלבנט [ISIL], האסלאמי) מדינה בעירק ובסוריה [דאעש] ודאעש). אף שזו לא הייתה הפעם הראשונה שקבוצה ג'יהאדיסטית משכה את המערב למטרתה, אף ארגונים דומים לא ראו את רמת ההצלחה הזו למשוך לוחמים זרים. הסיבות היו מורכבות ומגוונות והמחקר על תופעה זו עדיין בשלביו הראשונים; עם זאת, ישנם מספר גורמים עיקריים שללא ספק תרמו להצלחה זו.

IS בנתה ומגדלת שנים של ניסיון ג'יהאדי ביצירת והפצת תעמולה. לקבוצה היו אגפי תעמולה שונים שהפיקו מדיה המותאמת לקהלים ספציפיים. תפוקה זו הורכבה ממספר סוגים מובחנים. המדוברים והדיווחים הנפוצים ביותר על אלה היו התיאורים הגרפיים של אלימות נגד אויבי ארה"ב, כולל עריפות ראשונות וסוגים אחרים של הוצאות להורג.

אף שלעתים קרובות הונח כי סוג אולטרה-אלימות זה יסייע לדחיית מגויסים פוטנציאליים ולא למשוך אותם, אך לא תמיד זה היה המקרה. תיאורים אלימים כאלה עזרו לחזק את המסר המרכזי של תעמולת ה- IS: שהיא הקימה מחדש את הח'ליפות, שהיא סופרסטה-איסלאמית אוטופית המבוססת על יישום החוק הדתי השרעי. עבור הג'יהאדיסטים הפשע הגדול ביותר בכדור הארץ הוא קבלת חוקים מעשה ידי אדם. בעיניהם אלוהים הוא הריבון הבלעדי על חוקי המין האנושי, ולאפשר לאנשים ליצור חוק זה חטא ודימי כמו עבודת אלילים. רבים ממגויסי המערב האמריקני, לאחר שאימצו את פרשנות ה- IS לאיסלאם, נמשכו למושג אוטופיה זו וקיבלו וחיבקו את האלימות שלדעתם נדרשת כדי לקבוע את חוק האל. הוצאות להורג ומעשים אחרים של אלימות קיצונית, ששימשו לשמירה על הסדר וכדי לסייע בהקמת המדינה ושימורם, הוצגו לפיכך בהתאמה לפרשנות הג'יהאדית לחוק האסלאמי.

לצד השימוש בתמונות אלימות בניסיון לתת לגיטימציה ל- IS, תועמדי הקבוצה ביקשו גם להציע לבני נוער לא מושפעים זהות חדשה ותחושת שייכות. חלק ניכר מהתפוקה שלהם הציגו את החיים החדשים שהתיימרה ארגון ה- IS להציע, עם סרטונים ותמונות המתארים רמת חיים גבוהה ואחווה בקרב לוחמים גברים צעירים. אוכלוסיות של מוסלמים מערביים שתפסו כי נדחקו לשוליים ונרדפו במדינות מולדתם, שרבים מהם היו מובטלים או שיש להם משרות בעלות שכר נמוך, ראו בזאת ב- IS הזדמנות לחוות חיים טובים יותר. עבורם, ההצטרפות לח'ליפות שהוכרזה עצמית והמשימה לשמר ולהרחיב אותה הציעו תחושת ייעוד חדשה. ההפכה לחלק מ- IS אפשרה להם לאמץ זהות חדשה ולהשביע רצון נעורים להרפתקה. אנשים שחיו חיים שלא היו בוערים ובלתי ממלאים שהצטרפו היו עכשיו "חיילי הח'ליפות", אריות גבורים של האיסלאם שלקחו חלק באחד הרגעים המכריעים ביותר בכל תולדות הדת.

• 

• 

עם זאת, לא רק גברים הצטרפו ל- IS, ומחקר חדש התמקד במספר ההולך וגובר של הנשים שנסעו לעסוק בתנועה. בעוד שהמוטיבציה שלהם לא נבדלה מעט מאלה של עמיתיהם הגבריים, נשים אלה לעיתים רחוקות נלחמו ולמעשה, למדו לעתים קרובות בתפקידי תמיכה. עם זאת, במערב נשים אכן השתתפו בפיגועים, כאשר הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של טשפין מאליק. ב- 2 בדצמבר 2015, בסן ברנדינו שבקליפורניה, היא, יחד עם בעלה, סיד פארוק, ביצעו ירי המוני בשם IS, והרגה 14. ואילו תעמולת ה- IS חגגה ובירכה על מעשים כאלה על ידי נשים במערב., חלק גדול ממנו עדיין התמקד בחשיבותם להקמתה והרחבתה של הח'ליפות בסוריה ובעיראק - אם זו תהיה מדינה אמיתית עם חברה מתפקדת, היא הייתה זקוקה לנשים ללידה ולגדל את הדור הבא. בחלק מהמקרים משפחות שלמות עברו לשטח המוחזק על ידי ה- IS על מנת להיות חלק מהפרויקט של בניית המדינה.

תכני תעמולת ה- IS שיקפו לעתים קרובות את צרכי הח'ליפות בתקופה מסוימת. לדוגמה, במהלך כתובת הטלוויזיה הטלוויזיונית הראשונה של מנהיג ה- IS, אבו בכר אל-בגדאדי, לאחר שהכריז על עצמו כי הח'ליף בשנת 2014, הוא הדגיש את הצורך ברופאים ובאנשים מיומנים אחרים. בתקופה בה IS ניסתה לבנות מדינה, היא הייתה זקוקה ליותר מסתם לוחמים, והמסר שלה הותאם בהתאם.

האינטרנט הפך את הפצת תעמולת IS למערב באופן פשוט יחסית. באמצעות מדיה חברתית ואתרי הורדות לא מוסדרים המחזיקים בכל מוצרי ה- IS האחרונים, אוהדים (ומגויסים פוטנציאליים) לקבוצה במערב הצליחו לגשת לתפוקה כזו בדרך קלה ובסיכון נמוך. כחלק מהאסטרטגיה שלה, IS אפשרה גם את ביזור הייצור. בעבר, קבוצות ג'יהאדיות שמרו מקרוב על התפוקה שלהן באמצעות מרכזי מדיה רשמיים. בעוד ש- IS שמרה על גורמים כאלה משל עצמה, היא גם עודדה את תומכיה המערביים ליצור ולהפיץ חומרים פרו-אס משלהם, תוך שימוש בקטעי גלם של סצינות בשדה הקרב, הוצאות להורג והגדרות דומות המסופקות על ידי הקבוצה באופן מקוון. זה איפשר התאמה נוספת של הודעות IS לקהלים ספציפיים במיקומים גיאוגרפיים שונים.

עם זאת, תקשורת מקוונת לא הייתה פשוט רחוב חד כיווני, והאינטרנט הציע לקבוצות קיצוניות דרכים חדשות לגייס, כמו גם לעורר השראה ולכוון פיגועים. פלטפורמות המדיה החברתית כמו טוויטר ופייסבוק איפשרו למערבים גישה ישירה לחברי ארה"ב בעירק ובסוריה. מגייסי IS הצליחו להקים קשרים עם אנשים פגיעים ולהתחיל בתהליך טיפוח מקוון שלעתים הוביל להקצנה אלימה. לעיתים קרובות נוצר קשר ראשוני בפלטפורמות מדיה חברתיות פתוחות, וברגע שהאדם נחשב על ידי המגייס כמועמד מתאים לקבוצה, הוא או היא הופנו ליישומי צ'אט מקוונים מוצפנים כמו Telegram ו- SureSpot. שם הם היו יכולים לנהל שיחות מפורטות ללא חשש למשוך את תשומת ליבם של רשויות הממשלה. גישה זו הותאמה באופן אישי ביותר, והיא אפשרה למגייסים להיות מעורבים באופן אינטימי בחייהם של המתגיירים הפוטנציאליים שלהם כדי לפנות לחששותיהם ותסכוליהם. אינטראקציות כאלו יכלו בסופו של דבר לכסות נושאים כמו הוראות ספציפיות כיצד לנסוע לטריטוריה של אס או ייעוץ טקטי לביצוע פיגועים במדינות המערב.

מחקרים שנעשו לאחרונה החלו לחקור את האפשרות שלאינטרנט יכולות להיות השפעות דומות על הקצנה כמו הדינמיקה של העולם האמיתי שנחשבה זה מכבר למרכזית בגיוס הטרור, כמו מעורבות באינטראקציות פנים אל פנים בתוך המילואים והרשתות הקיצוניות. היו שני היבטים ספציפיים של מדיה חברתית מקוונת שהפכו את האינטרנט לשימושי במיוחד לקיצוניים. הראשונה הייתה הקלות בה המדיה החברתית אפשרה לאנשים להיכנס לרשתות של אנשים בעלי דעות דומות. לפני השימוש הנרחב באינטרנט, גיוס הטרוריסטים הסתמכו מאוד על יצירת רשתות ידידות וקרבה קרובה בעולם הפיזי. רשתות אלה אפשרו לקבוצות של ג'יהאדיסטים ליצור קשרים ובאמצעות תהליך של מחשבה קבוצתית הובילו להסלמה קיצונית מאחר ואנשים בקבוצה החריפו את הצהרותיהם כדי לעמוד בדעותיהם של חברי אחרים או לפייס אותם. המדיה החברתית נועדה לחבר אנשים באופן מקוון עם אחרים החולקים את דעותיהם ואמונותיהם. לעתים קרובות, אוהדי ה- IS נדרשים לעשות מעט יותר מאשר לעיין ברשימת העוקבים המומלצים שלהם כדי למצוא ג'יהאדיסטים עמיתים ולחבר את עצמם לרשת וירטואלית. האינטרנט גם מבטיח שמיקום גיאוגרפי כבר אינו מהווה מכשול ליצירת קשרים כאלה, שברגע שנוצרו מקלים על התקשורת עם אנשים המחזיקים בדעות דומות או מוקשות יותר. בתוך הרשתות הווירטואליות הללו הפעילו מגייסי IS ולעתים קרובות מצאו חברים חדשים פוטנציאליים לפנות אליהם.

בעניין קשור, המדיה החברתית גם תורמת ליצירת חדרי הד וירטואליים. בידודם של אנשים כך שלא יושפעו עוד מדיעות שונות, תוך הבטחת הגברה של השקפות, נרטיבים ואידיאולוגיות קיצוניות, היה תמיד אבן יסוד בגיוס קבוצות טרור. בעבר זה התרחש אך ורק בהקשרים בעולם האמיתי, אולם עצם אופיה של המדיה החברתית, ואחד ההיבטים המפורסמים ביותר שלה, מאפשרים לזה לקרות באופן מקוון. עדכוני המדיה החברתית משתמשים באלגוריתמים שמבטיחים כי התוכן המופיע בחשבונות הפרטיים של המשתמשים תואם את התצוגות הקיימות שלהם לפני כן ובמקביל טובעים כל דבר אחר. זה אולי הביא להתפתחות של חוש מציאות חדש בו נורמליזציה של רעיונות ואלימות קיצוניים ולא נראו עוד כטאבו.

העולם המקוון לא היה בשום דרך הדרך להפיץ תעמולה ולמצוא מגויסים חדשים. IS נבנה גם על אסטרטגיית טרור בודדת שפותחה לראשונה לג'יהאדיסטים על ידי המטיף והאסטרטג האמריקני של אל-קאעידה אנואר אל-עוואקי. הוא שם פחות דגש על גודל ההתקפה וקנה המידה שלה מאשר על ערכה ככלי תעמולה. אפוא, אוהדי הג'יהאדיסטים עודדו לבצע פיגועים בעצמם, ללא כל הכשרה או הנחיה רשמית של ארגון מרכזי. התקפות אלה היו לרוב בסיסיות מאוד, וכללו שימוש בכלי נשק, סכינים או מעצבים נפיצים מאולתרים מבודדים, ובדרך כלל היה להם שיעור נפגעים נמוך בהשוואה למחזות הג'יהאדיסטים של פעם. עבור IS גרסה חדשה זו של אסטרטגיית הטרור ה"התעמולה של המעשה "בהשראת האנרכיסטים בסוף המאה ה -19 ותחילת המאה העשרים, הבטיחה כי התנועה הג'יהאדיסטית תוכל להישאר רלוונטית ולגייס תשומת לב מבלי לפקד ולשלוט ישירות במתקפה.

לפיכך, בספטמבר 2014 קרא אבו מוחמד אל-אדנני, אז מפקד הפעולות החיצוניות של ארה"ב, לחסידי המערב המערבי לבצע פיגועים משלהם בבית ולהרוג את המערב "בכל דרך או דרך שהיא.

לרסק את ראשו בסלע, או לשחוט אותו בסכין, או לדרוס אותו עם המכונית שלך. " מספר מוסלמים במערב נענו מאז לקריאה זו, מסייד פארוק ותשפון מאליק ועד מוחמד לאחויאג'-בולל, אשר ביולי 2016 השתמש במשאית של 19 טונות כדי לחרוש דרך קהל בניס, צרפת, והרג 86.

בשלבים האחרונים של 2016 אי.אס איבדה חלק ניכר משטחה לאחר שהתמודדה עם לחץ צבאי מצד כוחות מערביים, עירקיים וסורים. זה הביא לירידה משמעותית בזרימת לוחמי חוץ מערביים לאזורים שעליהם שלטה עדיין. האם IS ממשיכה למשוך ולגייס מערבים או לא, תלויה באופן שבו היא מגיבה למכשולים המשמעותיים שעברו. עם זאת, החששות יתמקדו כעת באותם אנשי IS המערביים שחזרו מסוריה ועיראק למדינות מולדתם. הם מתקשים על ידי ניסיון בשדה הקרב, ובמקרים מסוימים מאומנים בטקטיקות טרור, הם יציגו בין האיומים הטרוריים הגדולים ביותר בשנים הבאות.

אלכסנדר מליגרו-היצ'נס הוא מנהל המחקר של התוכנית לקיצוניות באוניברסיטת ג'ורג 'וושינגטון.