וילהלם גוסטלוף, מלא כלי השיט המוטורי, וילהלם גוסטלוף, אניה אוקיינית גרמנית שטבעה על ידי צוללת סובייטית ב -30 בינואר 1945. על פי ההערכה נהרגו 9,000 נוסעים בהטבעה, מה שהפך אותו לאסון הימי הגדול בהיסטוריה.
MV גוסטלוף הייתה הספינה הראשונה שנבנתה במיוחד עבור תכנית "כוח חוזק באמצעות שמחה" של חזית העבודה הגרמנית, "שסובסדה פעילויות פנאי לעובדים גרמנים. אורכה 204.5 מטר, ושוקלה יותר מ 25,000 טון. הספינה נקראה על שמו של מנהיג המפלגה הנאצית השוויצרית, שנרצחה ב -4 בפברואר 1936, והיא שוגרה בנוכחות אדולף היטלר ב- 5 במאי 1937. הגוסטלוף החל במסע הבכורה שלה ב- 24 במרץ. 1938, ובמשך 17 חודשים היא יצאה לכ- 50 הפלגות והובילה כ- 65,000 נופשים.
לאוניה היה מספיק מקום להכיל כ -1,900 איש, כולל כ -400 אנשי צוות. למטרות תעמולה, כל הבקתות שעל סיפון הגוסטלוף היו בגודל ויחולקו באופן דומה, מה שהפך את הגוסטלוף - למראית עין - לספינה ללא מעמד חברתי. " יוצא הדופן היחיד היה בקתה אחת גדולה יותר ששמורה להיטלר. עם זאת לא ניתן היה פשוט להזמין הפלגה בגוסטלוף. האנשים שהורשו לנסוע בספינת הדגל של פרויקט קראפט נבחרו על ידי המפלגה.
מלבד פעילותו כספינת שייט, הגוסטלוף שימש למשימות מכוונות ציבור. ב- 10 באפריל 1938 זה תפקד כמקום קלפי עבור הגרמנים והאוסטרים החיים באנגליה להצביע על סיפוח אוסטריה. במאי 1939 הוטל על הגוסטלוף, יחד עם אוניות נוספות מהצי של פרויקט קראפט, להחזיר את חיילי "קונדור לגיון" לגרמניה לאחר תום מלחמת האזרחים בספרד. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, גוסטלוף הוחלט על ידי הצי הגרמני לשמש כאוניית בית חולים בים הבלטי ונורווגיה. מנובמבר 1940 ואילך הוא שכב בעוגן בגדיניה שבפולין, כדי לשמש כצריפים למחלקת אימוני הצוללות השנייה. במהלך מתקפה אווירית של ארה"ב בנמל ב- 9 באוקטובר 1943, ספגה האוניה נזק קל.
עם התקדמות הצבא האדום בפרוסיה המזרחית, החל האדמו"ר קרל דוניץ בהכנות למבצע חניבעל, פינוי המוני של חיילים גרמנים ואזרחים מהאזור. החל מה- 21 בינואר 1945 הובאו מערבה שני מיליון גרמנים למערב במבצע שחורג בהרבה מהפינוי הבריטי בדונקירק. הגוסטלוף הצטווה להביא את חיילי אוגדת הצוללות השנייה למערב גרמניה. ב- 25 בינואר החלה הספינה להעלות פליטים נוספים על סיפונה, ואחר הצהריים של ה- 29 בינואר הספירה הגיעה ל -7,956 עם עצירת הרישום. עדי ראייה העריכו שאולי עוד 2000 אנשים עלו לאחר אותה נקודה.
זמן קצר לאחר הצהריים ב -30 בינואר, עזב הגוסטלוף את הנמל. למרות שבמקור תוכנן כי הגוסטלוף יהיה אלא גורם אחד בשיירה גדולה יותר, בעיות מכניות אילצו שתי אוניות לחזור לאחור, ולגוסטלוף ליוו רק סירת הטורפדו לוו. מכיוון שהוא דאג שמנועי הגוסטלוף ייכשלו לאחר שנים של ישיבה סרק, החליט סרן פרידריך פיטרסן כי הספינה תיסע לא יותר מ -12 קשר (22 מיילים לשעה). בכך התעלם מעצתו של וילהלם זאהן, מפקד אוגדת הצוללות השנייה, שטען כי הגדלת המהירות ל -15 קשר (28 מיילים לשעה) תפחית את הסיכוי להתקפה, כפי שהצוללות הסובייטיות יעשו לא יוכלו לעמוד בקצב. פטרסן דחה גם את המלצתו של הקצין הראשון לואי ריס, שייעץ לקורס שחיבק את קו החוף. בסופו של דבר, פנה הגוסטלוף למסלול מים עמוקים שהיה ידוע כמי שמוקש ממוקשים.
סמוך לשעה 18:00 הובאה הודעה לקברניט שהזהירה כי שיירת מכרה מוקשים פונה לדרכם, מה שהניע אותו להפעיל את אורות הניווט של הספינה כדי למנוע התנגשות. מקור ההודעה אינו ידוע; אף אחד ממפעילי הרדיו בגוסטלוף או בלוו לא טען שקיבל את זה, ולא ברור אם זו הייתה אי הבנה או אולי חבלה. הגוסטלוף לא פגש בשום מכבשי מוקשים בדרכו. עם זאת, זוהתה על ידי הצוללת הסובייטית S-13 בסביבות השעה 19:00 בערב. המפקד הסובייטי, סמל אלכסנדר מרינסקו, תמר את הצוללת שלו בין הגוסטלוף לחוף, שכן הכי פחות צפוי להתקפה מכיוון זה.
בשעה 21:16 נפגע הגוסטלוף על ידי שלושה טורפדו והמשיך לשקוע במהלך שעה. הספינה הובילה סירות הצלה ורפסודות עבור 5,000 איש, אך רבים ממכשירי ההצלה הוקפאו לסיפון, והשימוש האפקטיבי שלהם הושפע עוד יותר מהעובדה שאחת הטורפדו פגעה במגורי הצוות והרגה את מי שהוכשרו להתמודד בצורה הטובה ביותר עם המצב. תשעה כלי שיט קיבלו ניצולים במהלך הלילה. מתוך כ -10,000 האנשים שעלו על גוסטלוף, רק 1,239 יכולים להיות רשומים כניצולים, מה שהופך את זה לשקוע עם מספר ההרוגים הגבוה ביותר בהיסטוריה הימית. למרות המספר הגבוה של מקרי המוות האזרחיים, ההאשמות כי הטביעת הגוסטלוף היוו פשע מלחמה ברובם אינם מבוססים, בגלל נוכחותם של כלי נשק וכמעט 1,000 אנשי צבא על סיפונה.
פרט לספרי היסטוריה ותיעודיים, סיפורו של הגוסטלוף היה נושא למספר סרטי עלילה ויצירות בדיוניות, כולל הנובלה Im Krebsgang (2002; Crabwalk) מאת גונטר גראס.
