אדריכלות תקרה

תקרה, משטח התקורה או המשטחים המכסים חדר, והחלק התחתון של רצפה או גג. תקרות משמשות לרוב להסתרת בניית רצפות וגגות. הם היו המקומות האהובים לקישוט מימי המוקדם: אם על ידי צביעת המשטח השטוח, על ידי הדגשת החברים המבניים של הגג או הרצפה, או על ידי התייחסות אליו כאל שדה לדפוס הכולל של הקלה.

עיצוב פנים: תקרות

למרות שהתקרות הן ברוב הפנים המשטח הבלתי שבור הגדול ביותר, לעיתים קרובות מתעלמים ממעצבים חובבים ואף על ידי אנשי מקצוע

מעט ידוע מהתקרות היווניות העתיקות, אך התקרות הרומאיות היו עשירות בתבליט ובציור, כפי שמעיד סכומי הכספות של אמבטיות פומפיות. במהלך התקופה הגותית, הנטייה הכללית לשימוש באלמנטים מבניים באופן דקורטיבי הובילה להתפתחות התקרה הקורה, בה קורות צולבות גדולות תומכות בקורות רצפה קטנות יותר בזוויות ישרות אליהם, קורות וסגורות הינם מעוותים ועוצבים בעדינות ולעתים קרובות צבועים בהם צבעים בהירים.

בתקופת הרנסנס פותח עיצוב התקרה לגובה המקוריות והמגוון הגבוה ביותר שלו. שלושה סוגים פורטו. הראשונה הייתה התקרה המקופלת, בעיצוב המורכב אשר אדריכלי הרנסאנס האיטלקיים עברו על אבות-הטיפוס הרומאים שלהם. קיימות שורות קופות עגולות, מרובעות, מתומן וצורת L, כשקצותיהן מגולפים בעדינות ושדה כל קאסטר מעוטר בשושנה. הסוג השני כלל תקרות מקומרות לגמרי או חלקית, לרוב בצמתים מקושתים, עם פסי צבוע המדגישים את העיצוב האדריכלי ותמונות הממלאות את שארית החלל. הלוגיה של וילת פרנסינה ברומא, מעוטרת על ידי רפאל וג'וליו רומנו, היא דוגמא טובה לכך. בתקופת הבארוק שימשו גם דמויות פנטסטיות בתבליט כבד, מגילות, קרטוסים וגרלנדים לקישוט תקרות מסוג זה. ארמון פיטי בפירנצה ותקרות צרפתיות רבות בסגנון לואי ה -14 ממחישים זאת. בסוג השלישי, שאפיין במיוחד את ונציה, התקרה הפכה לתמונה ממוסגרת גדולה אחת, כמו בארמון הדוגס.

בתקנות אדריכלות מודרנית ניתן לחלק תקרות לשתי מעמדות עיקריים - התקרה התלויה (או התלויה) והתקרה החשופה. עם תקרות תלויים במרחק מה מתחת לחברי המבנה, כמה אדריכלים ביקשו להסתיר כמויות גדולות של ציוד מכני וחשמלי, כמו צינורות חשמל, תעלות מיזוג אוויר, צינורות מים, קווי ביוב וגופי תאורה. ברוב התקרות התלויות משתמשים ברשת מתכת קלת משקל המתלה מהמבנה על ידי חוטים או מוטות לתמיכה ביריעות גבס או אריחים אקוסטיים. אדריכלים אחרים, המדגישים את האסתטיקה של המערכת המבנית החשופה, שמחים לחשוף את הציוד המכני והחשמלי. בתגובה לרצון זה, פותחו מערכות מבניות רבות בעלות כוח אקספרסיבי בפני עצמן ומייצרות תקרות ראויות להערכה - למשל, משרדי ג'קסון שעווה של פרנק לויד רייט ברסין, וויס, ואולם התצוגה של פייר לואיג'י נרווי בטורינו, איטליה.