אמנת איסורים על ניסוי גרעיני, חוזה רשמית על איסור על נשק גרעיני בבדיקות באטמוספירה, בחלל החיצון, ומתחת למים, הסכם שנחתם במוסקבה ב- 5 באוגוסט 1963 על ידי ארצות הברית, ברית המועצות ובריטניה שאסרה על כל ניסויים בנשק גרעיני למעט אלה שנערכו מתחת לאדמה.
אירועי המלחמה הקרה
מקלדת
תורת טרומן
12 במרץ 1947
תוכנית מרשל
אפריל 1948 - דצמבר 1951
המצור בברלין
24 ביוני 1948 - 12 במאי 1949
ברית ורשה
14 במאי 1955 - 1 ביולי 1991
אירוע U-2
5 במאי 1960 - 17 במאי 1960
פלישת מפרץ החזירים
17 באפריל 1961
משבר ברלין משנת 1961
אוגוסט 1961
משבר הטילים הקובני
22 באוקטובר 1962 - 20 בנובמבר 1962
אמנת איסור ניסוי גרעיני
5 באוגוסט 1963
שיחות הגבלת זרועות אסטרטגיות
1969 - 1979
הפחתות כוח הדדיות ומאוזנות
אוקטובר 1973 - 9 בפברואר 1989
טיסה של קווי האוויר הקוריאניים 007
1 בספטמבר 1983
פסגת רייקיאוויק ב -1986
11 באוקטובר 1986 - 12 באוקטובר 1986
קריסת ברית המועצות
18 באוגוסט 1991 - 31 בדצמבר 1991
מקלדת
מקורותיו של האמנה היו מודאגים בציבור ברחבי העולם מהסכנה הנובעת מנפילה רדיואקטיבית אטמוספריה שנוצרה בעקבות ניסוי הנשק הגרעיני שלמעלה. בעיה זו הפכה לסוגיה ציבורית חשובה עד שנת 1955, אך המשא ומתן הראשון לאיסור ניסויים גרעיניים התבסס על הצעות שונות ומדינות נגד שונות שהגישו ארצות הברית וברית המועצות, שהיו שתי המעצמות הגרעיניות הדומיננטיות באותה תקופה. במהלך מרבית שנת 1959, הן ארצות הברית והן ברית המועצות השעו זמנית את בדיקותיהם, אולם המשא ומתן במהלך השנתיים הבאות הואט על ידי המתח המחודש של המלחמה הקרה בין המדינות. התקרבות הדרגתית בין ארצות הברית לברית המועצות זורזה בעקבות משבר הטילים בקובה (אוקטובר 1962), שהמחיש בצורה חיה את הסכנות של עימות גרעיני. ההצעות האנגלו-אמריקאיות והסובייטיות לחוזה טיוטה הגיעו להידמות זו בזו בסוף 1962, ואחרי עשרה ימי דיון בלבד במוסקבה ביולי-אוגוסט 1963, נציגי שלוש המעצמות הגרעיניות התחייבו לעצמם במשך "זמן בלתי מוגבל" לא לבצע יותר בדיקות באטמוספירה, מתחת למים או בחלל.
אמנת איסור הבדיקה הגרעינית אסרה על ניסויים בנשק גרעיני באטמוספרה, בחלל החיצון, ובתחת למים, אך התירה בדיקות תת קרקעיות ולא חייבה שום עמדות בקרה, שום בדיקה באתר, ואף גוף פיקוח בינלאומי. זה לא צמצם מלאי גרעיני, עצר את ייצור הנשק הגרעיני או הגביל את השימוש בהם בזמן מלחמה. בתוך חודשים ספורים לאחר חתימתן של שלוש המפלגות המקוריות באוגוסט 1963, נחתם האמנה על ידי יותר ממאה ממשלות אחרות, ויוצאות דופן הן צרפת וסין. לשלושת המפלגות המקוריות לאמנה, ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות (ויורשתה, רוסיה), יש את הכוח להטיל וטו על תיקוני אמנה. כל אישור של כל תיקון צריך להיות מאושר ברוב של כל המדינות החתומות, כולל שלושת המפלגות המקוריות.
נדרשו עד 1977 כדי להתחיל במשא ומתן על חוזה איסור מקיף על גרעין על גרעין, אשר יאריך את האיסור למבחנים תת-קרקעיים, אם כי בשנה שעברה הסכימו ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות על חוזה האוסר על שלום פיצוצים גרעיניים - כלומר אלה שנערכו לכאורה למטרות פרויקטים של הנדסה אזרחית. המשא ומתן בין שלושת המעצמות נמשך עד 1980. אלה התמודדו עם התנגדות רבה בארצות הברית, לא מעט ממעבדות הנשק, ובשנת 1982 ממשל הנשיא האמריקני. רונלד רייגן החליט לנטוש אותם. ב -1991 הודיעה ברית המועצות על מורטוריום על ניסויים גרעיניים עתידיים, והקונגרס האמריקני דרש לשוב ולהשיב את הדיונים על כך והשיחות על חוזה יחודשו. בשנת 1994 ועדת אד-הוק בנושא איסור על ניסוי גרעיני החלה במשא ומתן בחסות ועדת הפירוק מנשק האו"ם. טיוטת אמנה האוסרת על כל פיצוצי ניסוי הנשק הגרעיני וכל הפיצוצים הגרעיניים השלווים הועברה על ידי האסיפה הכללית של האו"ם בשנת 1996 ואז נפתחה לחתימה. כדי להיכנס לתוקף, יש לאשרר את הסכם המקיף על גרעין על ניסוי גרעיני על ידי כל המעצמות הגרעיניות ועל ידי 44 חברי הוועידה לפירוק נשק המחזיקים בכורים גרעיניים. בשנת 2007 כל המדינות הללו אך שלוש (הודו, פקיסטן וצפון קוריאה) חתמו, אם כי 10 מתוך אלה שחתמו לא אושררו, כולל ארצות הברית וסין.
בעקבות ההקפאה בראשית שנות התשעים, רוסיה, ארצות הברית, בריטניה וצרפת לא ביצעו בדיקות נוספות. צרפת חידשה את הבדיקות בקצרה בשנת 1995 וסיימה את הבדיקה לצמיתות רק בינואר שלאחר מכן. סין ערכה את המבחן האחרון שלה ב- 29 ביולי 1996. בשנת 1998 ניסו הודו וגם פקיסטן לראשונה נשק גרעיני, אם כי הם גם עקבו אחר הבדיקות שלהם במורטוריום לא רשמי. באוקטובר 2006 ביצעה צפון קוריאה בדיקה של מכשיר גרעיני, אם כי התשואה הקטנה ביותר העלתה כי ייתכן שהיה בכך כישלון.
