עונש גופני

ענישה גופנית, הטלת כאב פיזי בגופו של אדם כעונש על פשע או עבירה. העונשים הגופניים כוללים נפיחות, מכות, מיתוג, מום, עיוורון ושימוש במלאי ובמזל. במובן הרחב, המונח מציין גם את המשמעת הגופנית של ילדים בבתי הספר ובבית.

• 

• 

החוק הבבלי הקדום פיתח את עקרון הלקס טליוניס, שקבע כי על פושעים לקבל כעונש בדיוק את הפגיעות שגרמו לקורבנותיהם. חברות עוקבות רבות לאחר מכן יישמו את העיקרון "עין-עין ועין-שיניים-בשן-שיניים" באופן מילולי למדי בהתמודדות עם עבריינים. מימי קדם עד המאה ה -18, נהגו להשתמש בעונשים גופניים במקרים שלא קראו לעונש מוות או לגלות או לתחבורה. אך התפתחותם של אידיאלים הומניטריים במהלך ההשכלה ואחריה הביאה לנטישה הדרגתית של העונש הגופני, ועד סוף המאה העשרים המאוחרת הוא הוחלף כמעט במלוא הכלא או עונשים לא אלימים אחרים.

ענישה גופנית כבר לא קיימת במערכות המשפט של המדינות המפותחות ביותר בעולם. ההלקפות האחרונות בארצות הברית, למשל, בוצעו במדינת דלאוור בשנת 1952 (התרגול בוטל שם בשנת 1972). המשפט הפלילי הבריטי עמד כחריג נדיר בהתיישנותו החוקית של שוט שוט כעונש בגין עבירות מסוימות, אולם הטלת העונש הזה הוגבלה באופן חמור על ידי חוק הצדק הפלילי משנת 1948 ובוטל בשנת 1967. שוטפות ואפילו קטיעה נותרו עונשים שנקבעו בשנת עם זאת, מספר מדינות מזרח תיכוניות המקפידות על החוק האיסלאמי. מכות וצורות גופניות אחרות של פעולות משמעתיות עדיין מנוהלות, אם משפטית או סמויה, במערכות הכלא של מדינות רבות. ענישה של תאגיד אסורה במפורש על ידי כמה מוסכמות בינלאומיות בנושא זכויות אדם, כולל האמנה האירופית לזכויות אדם ו"כללי המינימום הסטנדרטיים של האו"ם לטיפול באסירים."

נימוק חשוב לשימוש בענישה גופנית היה מבחינה היסטורית שהכאב, הפגיעה, ההשפלה וההשפלה שגרמה ירתיעו את העבריין מביצוע עבירות דומות בעתיד. עוד נטען כי, למשל, קטיעת ידו הימנית של הכייס תפחית את יכולתו הפיזית לבצע פשעים דומים בעתיד או כי מיתוג של סימן מסומן על מצחו יכריע את קורבנותיו הפוטנציאליים בקהל לקחת מיוחד אמצעי זהירות בזמן שהיו בסביבתו. הטענה כי ענישה גופנית מהווה הרתעה יעילה במיוחד הופרכה על ידי ראיות אמפיריות, אולם מראה כי עבריינים שנענשים באמצעים גופניים למעשה נוטים מעט יותר לבצע פשעים מאלה שנענשים במאסר. אף על פי שקיימות כמה קריאות להחזרת העונש הגופני בתגובה לשיעורי הפשיעה הגוברים בארצות הברית ובמדינות אחרות בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, ענישה גופנית ממשיכה להיחשב כשריד לא אנושי וברברי של הצדק הפלילי מערכות של תקופות מאוחרות.

מרבית מדינות אירופה אסרו באופן חלקי או מלא את העונש הגופני של ילדים בבתי ספר ובבית, בהתאם לתקנה החברתית האירופית - שאומצה בשנת 1961 ושונתה בשנת 1996 - המגנה על ילדים מפני התעללות גופנית. מועצת אירופה, ארגון של כמעט כל מדינות אירופה המקדמת את זכויות האדם והדמוקרטיה ביבשת, ביקשה לבטל את הנוהג. העונש הגופני של ילדים על ידי הורים או מטפלות נאסר גם במדינות שאינן אירופיות. האמנה לזכויות הילד, שאומצה על ידי האו"ם בשנת 1989, אוסרת על התעללות פיזית בילדים על ידי הורים או מטפלים אחרים. האמנה אושרה על ידי כל חברי האו"ם למעט ארצות הברית וסומליה. בראשית המאה ה -21, יותר ממאה מדינות אסרו על העונש הגופני של ילדים בבתי ספר. ראו גם התלקחות.