אלי ויזל הסופר האמריקאי

אלי ויזל, על שמו של אליעזר ויזל, (נולד ב -30 בספטמבר 1928, סיגט, רומניה - נפטר ב -2 ביולי 2016, ניו יורק, ניו יורק, ארה"ב), סופר יהודי יליד רומניה, שיצירותיו מספקות עדות מפוכחת ועם זאת נלהבת של השמדת יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה. הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1986.

חִידוֹן

מחקר היסטוריה: עובדה או בדיוני?

קוסם הטיס את המטוס הראשון באוסטרליה.

חייו המוקדמים של ויזל, בילו בקהילה חסידית קטנה בעיירה סיגט, היו קיום הרמטי למדי של תפילה והתבוננות. בשנת 1940 סופחה הונגריה סיגט, ואף על פי שההונגרים היו בעלי ברית עם גרמניה הנאצית, רק לאחר שגרמנים פלשו למרץ 1944 הכניסה את העיירה לשואה. בתוך ימים "היהודים" הוגדרו ורכושם הוחרם. באפריל הם קיבלו גטאות, וב- 15 במאי החלו הגירושים לאושוויץ. ויזל, הוריו ושלוש אחיות גורשו לאושוויץ, שם נהרגו אמו ואחותו. הוא ואביו נשלחו לבונה-מונוביץ ', המרכיב לעבודות עבדים במחנה אושוויץ. בינואר 1945 הם היו חלק מצעדת מוות לבוכנוולד, שם נפטר אביו ב- 28 בינואר וממנו שוחרר ויזל באפריל.

לאחר המלחמה התיישב ויזל בצרפת, למד בסורבון (1948–1951) וכתב בעיתונים צרפתיים וישראלים. ויזל נסע לארצות הברית בשנת 1956 והתאזרח בשנת 1963. היה פרופסור בסיטי קולג 'בניו יורק (1972–76), ומשנת 1976 לימד באוניברסיטת בוסטון, שם הפך לפרופסור למדעי הרוח של אנדרו וו..

בתקופתו כעיתונאית בצרפת, הוזמן ויזל על ידי הסופר פרנסואה מאוריאק להעיד על מה שחווה במחנות הריכוז. התוצאה הייתה ספרו הראשון של ויזל, ביידיש, Un di velt hot geshvign (1956; "והעולם נותר שקט"), שקוצר כ"לה נuit "(1958; לילה), ספר זיכרונות לתגובה הרוחנית של נער צעיר לאושוויץ. על ידי חלק מהמבקרים זה נחשב לביטוי הספרותי החזק ביותר של השואה. יצירותיו האחרות כוללות את "לה וויל דה לה צ'אנס" (1962; "עיר המזל"; אנגלית טרנס. העיר מעבר לחומה), רומן הבוחן את האדישות האנושית; Le Mendiant de Jerusalem (1968; קבצן בירושלים), שמעלה את השאלה הפילוסופית מדוע אנשים הורגים; Célébration hassidique (1972; "חגיגה חסידית"; אנגלית טרנס. נשמות על האש), אוסף שבחים מהוקרה של סיפורי חסידי;Célébration ביבליק (1976; "חגיגה תנ"כית"; אנגלית טרנסס. שליחי האל: דיוקנאות ואגדות תנ"כיות); Le Testament d'un poète juif assassiné (1980; "הברית של משורר יהודי נרצח"; אנגלית טרנס. הברית); Le Cinquième Fils (1983; הבן החמישי); Le Crépuscule, au loin (1987; "דמדומים רחוקים"; אנגלית טרנס. דמדומים); Le Mal et l'exil (1988; Evil and Exile [1990]); L'Oublié (1989; The Forgotten); ו- Tous les fleuves vont à la mer (1995; כל הנהרות רצים לים: זיכרונות).Le Mal et l'exil (1988; Evil and Exile [1990]); L'Oublié (1989; The Forgotten); ו- Tous les fleuves vont à la mer (1995; כל הנהרות רצים לים: זיכרונות).Le Mal et l'exil (1988; Evil and Exile [1990]); L'Oublié (1989; The Forgotten); ו- Tous les fleuves vont à la mer (1995; כל הנהרות רצים לים: זיכרונות).

All of Wiesel’s works reflect, in some manner, his experiences as a survivor of the Holocaust and his attempt to resolve the ethical torment of why the Holocaust happened and what it revealed about human nature. He became a noted lecturer on the sufferings experienced by Jews and others during the Holocaust, and his ability to transform this personal concern into a universal condemnation of all violence, hatred, and oppression was largely responsible for his being awarded the Nobel Prize for Peace. In 1978 U.S. President Jimmy Carter named Wiesel chairman of the President’s Commission on the Holocaust, which recommended the creation of the United States Holocaust Memorial Museum. Wiesel also served as the first chairman of the U.S. Holocaust Memorial Council.