פרידוף ננסן החוקרת והמדענית הנורווגית

מדינאי והומניטרי

ככל שננזנס התבגר, הוא התעניין יותר ביחסים בין יחידים לאומות. בשנת 1905 לקח חלק מלא חיים בדיון על פירוק האיחוד בין נורווגיה לשוודיה. ניתן לסכם את עמדתו בדבריו: "כל איחוד בו העם האחד מאופק במימוש החופש שלו יישאר סכנה." עם הקמת המלוכה הנורווגית מונה ננסן לשר הראשון שלה בלונדון (1906–08). בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא מונה לראש ועדה נורווגית לארצות הברית ונהל משא ומתן על הסכם משביע רצון עם ממשלת ארה"ב בדבר יבוא אספקה ​​חיונית לנורבגיה.

בעצרת הראשונה של חבר הלאומים בשנת 1920, בראש המשלחת הנורווגית עמד ננסן, שהיה אמור להישאר אחד מחברי האסיפה המצטיינים עד מותו. באפריל 1920 העניקה מועצת חבר הלאומים לננסן את משימתו הגדולה הראשונה, ומינתה אותו נציב עליון האחראי על השבתם מרוסיה של כ 500,000 שבויי מלחמה מהצבאות הגרמנים והאוסטרו-הונגרים לשעבר. ממשלת ברית המועצות לא תכיר בליגת האומות אך ניהלה משא ומתן עם ננסן באופן אישי, ובספטמבר 1922 דיווח בפני האסיפה השלישית של הליגה כי משימתו הושלמה וכי הוחזרו שוב 427,886 שבויי מלחמה.

באוגוסט 1921 התבקש ננסן על ידי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום להפנות מאמץ להביא להקלה לרוסיה מוכת הרעב. הוא קיבל, וב- 15 באוגוסט ועידה בג'נבה, בה היו מיוצגות 13 ממשלות ו 48 ארגוני הצלב האדום, מינתה אותו לנציב העליון של המיזם החדש הזה. ב- 27 באוגוסט סיים הסכם עם ממשלת ברית המועצות, המסמיך אותו לפתוח במוסקבה משרד "הנהלת הסעד הרוסית הבינלאומית". בקשתו של ננסן לליגה לסיוע כספי נדחתה, אך בפנייה לארגונים פרטיים ובאמצעות פגישות ציבוריות גדולות הוא הצליח לגייס את הכספים הדרושים.

ב- 5 ביולי 1922, ביוזמתו של ננסן, נחתם בג'נבה הסכם בינלאומי המציג את תעודת הזיהוי לעקורים המכונים "דרכון ננסן". בשנת 1931 הוקם המשרד הבינלאומי לפליטים של ננסן בז'נבה (לאחר מותו של ננסן); זה דאג בעיקר לרוסים אנטי-קומוניסטים ("לבנים"), לארמנים מטורקיה, ומאוחר יותר ליהודים מגרמניה הנאצית.

בשנת 1922 הוענק ננסן בפרס נובל לשלום; הוא השתמש בכספי הפרס להמשך עבודות הסיוע הבינלאומיות. המשרד הבינלאומי לפליטים של ננסן זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1938.