ד"ר גוסטב מייסלס על הרצאתו: שושלת אל אסד | הרצאות מהכורסא (מאי 2024)
שושלת ūl Bū Saʿīd, כתבה גם את אל בוסאדי, שושלת אומן מוסלמית בדרום מזרח ערב (בערך 1749 עד ימינו), וזנזיבר, במזרח אפריקה (בערך 1749–1964).
עומאן: השבת שלטון אומני
בשנת 1749, ובכך הקים את שושלת ūl Bū Saʿīd השולטת כיום בעומאן. תחת שלטונו של נכדו, סייד
אחמד אבן סעיד, שהיה מושל Ṣuḥār, עומאן, בשנות ה- 40 של המאה העשרים תחת יוארובידים הפרסיים, הצליח לעקוף את היארובידים בערך בשנת 1749 ולהפוך לאימאם של עומאן ושל זנזיבר, פמבה וקילווה במזרח אפריקה. ממשיכי דרכו - המכונים סיידים (או מאוחר יותר גם סולטנים) - הרחיבו את רכושם בסוף המאה ה -18 לכלול את בחריין במפרץ הפרסי ובנדר-א-אבא, הורמוז וקשם (כולם באיראן). בשנת 1798 גרמה איום של הווהאביס המיליטנטי (כת אסלאמית פונדמנטליסטית במרכז ערב) לסולאן בן אאמד (שלט 1792–1804) לסכם חוזה עם חברת הודו המזרחית שתבטיח נוכחות בריטית במוסקאט (מסקא), ה- Āl בירת Bʿ Saʿīdī שהייתה נמל חשוב בנתיב הסחר להודו.
תחת סעיד אבן סולדן (שלטה 1806–56) הגיעה משפחת אל-בל-סייד לסוף השפעתה. סעיד הקים חוזים עם ארצות הברית (1833) וצרפת (1844), חיזק את קשריו עם בריטניה הגדולה, והציב את מושבות מזרח אפריקה וסווהיליה ממוגדישו (מוקדישו) עד קייפ דלגאדו תחת דרגתו העליונה. שיווי המשקל של הסולטנות היו עדיין מאוימים על ידי התקפות וואהאבי ואי שקט שבטי בהרים, אך בסיוע בריטי, סאייד שמר עליהם בשליטה. בשנת 1854, מתוך הכרת הטוב על תמיכה כזאת, העניק היידאיד לבריטניה את איי חוריא מוריה.
עם מותו של סעיד בשנת 1856, חולקו שלטונות ūl BĀ Saūīdī על ידי הבריטים בין שני בניו של סעיד: עומן היה תחת שלטונו של Thuwaynī (1856–66), ואילו זנזיבר נסע למג'יד (שלט 1856–70). בזנזיבר נשארה משפחת אל בל סיד מלתאר בשלטון אפילו תחת הפרוטקטורט הבריטי (1890–1963) אך הוטלה בשנת 1964 כאשר שולב זנזיבר בטנזניה.
בעומאן תנועת אופוזיציה שאורגנה בהרים בשנת 1901 על ידי āsā ibn Ṣāliḥ איימה על משפחת ūl Bū Saʿīd עד שנחתם אמנה, המכונה "הסכם אל-סיב" (25 בספטמבר 1920), בין אימאם ʿĪsā ibn Ṣāliḥ הסולטן טיימר בן פאיל (שלט 1913–32), שבזכותו שלט הסולטאן טיימר על מחוזות החוף ואימאם אסא על פנים הפנים. האופוזיציה פרצה שוב בשנת 1954, כאשר השבטים פנו לערב הסעודית בבקשה לסיוע בהקמת נסיכות עצמאית, אך הסולטאן סעיד בן תאמר (שלט בשנים 1932-70) הצליח להוציא את המרד בעזרת הסיוע הבריטי.
באמצע שנות השישים פרץ מרד בהנהגת מרקסיסט בדרום דופאר; חששות אלה ואחרים הובילו בסופו של דבר להדחתו של הסולטאן סעיד על ידי בנו, קאבוס בן סעיד (קאבוס בן סעיד; שלט 1970-2020). קאבוס החל את התוכניות הראשונות למודרניזציה של התשתיות של עומאן, התוכניות החברתיות והביורוקרטיה הממשלתית. הסולטנות נקטה מדיניות חוץ שעודדה השקעות זרות, שמרה על קשרים עם האינטרסים הבריטיים והאמריקאים, והתיישרה עם המעצמות הערביות המתונות.
קאבוס נפטר ללא גיליון בשנת 2020, אך במכתב שנפתח לאחר הלימודים הוא קרא כיורשו הית'אם בן טריק (שלט 2020–), בן דודו דרך תאמר. הייתאם היה צפוי להמשיך במדיניותו של קבוס, לאחר ששימש דמות בולטת בממשלת קבאו, הן בתפקיד דיפלומטי והן בתכנון פיתוח לאומי.
