מכתבו של פול לקורינתים הוא יצירות מאת פאולוס הקדוש

מכתבו של פאולוס לקורינתים, המכונה גם מגילת פאולוס הקדוש לשליח הקורינתיאנים, בין שני מכתבים מהברית החדשה, או כיתובונים, אליהם פנה סנט פאולוס השליח לקהילה הנוצרית שהקים בקורינתוס, יָוָן. המכתב הראשון של פאולוס לקורינתיאנים והמכתב השני של פאולוס לקורינתיים הם כיום הספרים השביעי והשמיני בקאנון הברית החדשה.

ספרות מקראית: המכתב הראשון של פאולוס לקורינתיים

מכתב זה הוא חלק מהתכתבותו של פול עם הקהילה הקורינתיאנית שנוסדה על ידיו והורכבה מנוצרים גויים. הבעיות

המכתב הראשון, שנכתב ככל הנראה בערך 53–54 לספירה באפסוס, אסיה הקטנה, עוסק בבעיות שעלו בשנים הראשונות לאחר ביקורו המיסיונרי הראשוני של פול (כ-50–51) בקורינתוס והקמתו שם קהילה נוצרית. המכתב יקר ערך להארותיו הן במחשבותיו של פול והן בבעיות הכנסיה הקדומה. כשהוא עצוב על ידי דיווחים על התנגדות בין מגורי השליחים השונים, מתחיל פול את מכתבו בתזכורת לפיה יש לראות בכולם "כמשרתים של ישו ודיילים של תעלומות האל" (4: 1). ואז, תוך שהוא עונה על שאלות שנשלחו מקורינתוס, הוא מתייחס לענייני חוסר מוסריות, נישואין ופרישות, התנהלות של נשים, תקינות אכילת בשר המוצעת לאלילים וקבלת הפנים הראויה של האוהרית.לחברי הקהילה המריבים סביב אופיים וחלוקתם של מתנות רוחניות, פול משיב כי קנאה בקרב העובדים ברוח האל היא לא הגיונית כמו קנאה בין העין לאוזן: שניהם חיוניים לרווחת הגוף כשלם. ואז, באחד המשמעותיים מבין כל הטקסטים הפוליניים (פרק 13), השליח מסביר לעמיתיו הנוצרים כי אין למתנת אלוהים - בין אם זו מתנת לשונות, אמונה שמזיזה הרים או ידיעת תעלומות - משמעות אלא אם כן היא מלווה באהבה. הוא גם מאשר מחדש את מציאות תחייתו של ישו - מטיל ספק או מכחישה - כבסיס לאמונה הנוצרית.שניהם חיוניים לרווחת הגוף בכללותו. ואז, באחד המשמעותיים מבין כל הטקסטים הפוליניים (פרק 13), השליח מסביר לעמיתיו הנוצרים כי אין למתנת אלוהים - בין אם זו מתנת לשונות, אמונה שמזיזה הרים או ידיעת תעלומות - משמעות אלא אם כן היא מלווה באהבה. הוא גם מאשר מחדש את מציאות תחייתו של ישו - מטיל ספק או מכחישה - כבסיס לאמונה הנוצרית.שניהם חיוניים לרווחת הגוף בכללותו. ואז, באחד המשמעותיים מבין כל הטקסטים הפוליניים (פרק 13), השליח מסביר לעמיתיו הנוצרים כי אין למתנת אלוהים - בין אם זו מתנת לשונות, אמונה שמזיזה הרים או ידיעת תעלומות - משמעות אלא אם כן היא מלווה באהבה. הוא גם מאשר מחדש את מציאות תחייתו של ישו - מטיל ספק או מכחישה - כבסיס לאמונה הנוצרית.הוא גם מאשר מחדש את מציאות תחייתו של ישו - מטיל ספק או מכחישה - כבסיס לאמונה הנוצרית.הוא גם מאשר מחדש את מציאות תחייתו של ישו - מטיל ספק או מכחישה - כבסיס לאמונה הנוצרית.

The Second Letter of Paul to the Corinthians (II Corinthians in the New Testament) was written from Macedonia in about 55 ce. The letter, which may have been written after an actual visit by Paul to Corinth, refers to an upheaval among the Christians there, during the course of which Paul had been insulted and his apostolic authority challenged. Because of this incident, Paul resolved not to go to Corinth again in person. Instead, he evidently wrote an intervening letter (2:3–4; 7:8, 12), now lost, in which he told the Corinthians of his anguish and displeasure. Presumably, he sent a fellow worker, Titus, to deliver the letter to the community at Corinth. In the second letter, Paul expresses his joy at the news, just received from Titus, that the Corinthians had repented, that his (Paul’s) authority among them had been reaffirmed, and that the troublemaker had been punished. After expressing his happiness and relief, Paul urges the Corinthians to respond generously to his plea for contributions to assist the poor of Jerusalem.

The last four chapters of the letter, a sharp and vigorous defense of Paul’s apostolic authority, differ markedly in tone from the earlier chapters, suggesting that chapters 10–13 may have been written earlier, before Paul had received Titus’s message. Some scholars view these chapters as a misplaced part of another letter to the Corinthians, thus supporting the speculation about the loss of some intervening communication.