ספרות מקראית ממון

ממון, מונח מקראי לעושר, משמש לעתים קרובות לתיאור ההשפעה ההולכת ומתעצמת של עושר חומרי. המונח שימש את ישוע בדרשת ההר המפורסמת שלו ומופיע גם בבשורה על פי לוק. סופרים מימי הביניים בדרך כלל פירשו זאת כשד או אל רשע. מאז המאה ה -16, ממון שימש לתיאור שלילי של רדיפת העושר ומשמש הן בהקשרים דתיים והן חילוניים.

אטימולוגיה

האטימולוגיה של המילה מתלבטת במקצת על ידי חוקרים, אך נראה שהיא נגזרת מהמאמנא הארמית. המילה ניתנת למאמנס ביוונית ובממונה בלטינית מאוחרת והיא נותרה ללא תרגום בוולגטה. באנגלית שימש ממון בגרסת קינג ג'יימס של התנ"ך והתמיד כמילה בספרות אחרת, אם כי מרבית התנ"כים המודרניים משתמשים באופן שונה ב"עושר "," עושר "או" רווח ".

לעיתים נטען כי המילה הארמית תועתקה מעברית, שאינה בלתי סבירה לאור הרקע היהודי של ישוע. בעברית המשנית המילה מימון היא התכווצות של mi, שמשמעותה "מ-", ו- hāmōn, כלומר "הצטברות", ומציינת עושר או כסף. מילה זו משמשת באופן ניטרלי במקרא העברי כשווה ערך לרווח והיא נמצאת במגילות ים המלח ובתלמוד.

ממון בברית החדשה

יש שני קטעים בברית החדשה המשתמשים במאמנס. המפורסם ביותר הוא חלק מהדרשה בהר מתיו 6:24 (גרסת המלך ג'יימס), שבה טוען ישוע, "איש אינו יכול לשרת שני אדונים: כי או שהוא ישנא את האחד ויאהב את השני; אחרת הוא יאחז בזה ויבז את האחר. אתם לא יכולים לעבוד את אלוהים ואת ממון. " קטע דומה וארוך יותר נמצא בלוק 16: 9–13 (גרסת המלך ג'יימס), הקובע כי

ואני אומר לכם, עשו לעצמכם חברים ממון האי-צדק; שכשאתה נכשל, הם עשויים לקבל אותך למגורים נצחים. מי שנאמן במה שפחות הוא נאמן גם בהרבה: והוא שאינו צודק בפחותו אינו צודק גם בהרבה. אם לכן לא הייתם נאמנים בממון הלא-צודק, מי יתחייב לבטחכם את העושר האמיתי? ואם לא היית נאמן בזה שהוא אדם אחר, מי ייתן לך את אשר שלך? אף משרת לא יכול לשרת שני אדונים: כי או שהוא ישנא את האחד, ויאהב את השני; אחרת הוא יאחז בזה ויבז את האחר. אתם לא יכולים לעבוד את אלוהים ואת ממון.

בשני הבשורות המונח קשור לחוסר צדק ומייצג משהו העומד בקנה אחד עם שירות לאלוהים. בהתחשב בכך ששני הקטעים מקושרים במסגרת דיון באוצרות של מישהו בשמיים, בדרך כלל מובנת את המילה כרכישת עושר חומרי או עבודה זרה של עושר חומרי.

התפתחות המונח

עם הזמן התפשט המושג מעט מופשט יותר של ממון באומנות ובספרות. כמה חוקרים, כמו גרגוריוס הקדוש מניסה, סנט ג'ון כריסוסטום ופיטר לומברד, הבינו את ממון כשד. תאולוגים מימי הביניים הקצו שבעה קמדיונים לשבעת החטאים הקטלניים, וממון הפך לשד הבצע. באופן דומה, ממון התעמת לפעמים גם עם האל היווני פלוטוס ותואר כאל העושר המפתה. אישיות מפורסמת של ממון נמצאת ב"אלכימאי "של בן ג'ונסון, גן העדן האבוד של ג'ון מילטון, וב"פארי קווין" של אדמונד ספנסר. המילה קיבלה בסופו של דבר קונוטציה חילונית כמרדף רב-עושר אחר עושר, והיא שימשה לרוב בביקורות על קפיטליזם או של אנשים עשירים.