ההיסטוריה של רג'פוט ההודי

ראג'וט, (מסנסקריט ראג'ה-פוטרה, "בן מלך"), אחד מכ -12 מיליון בעלי קרקעות המאורגנים בחמולות פטריאלינאליות וממוקמים בעיקר במרכז הודו וצפונה. הם רבים במיוחד באזור ההיסטורי רג'פוטנה ("ארץ הראג'פוטס") שכלל גם חלקים ממזרח פקיסטן של ימינו.

הודו: הראג'פוטס

רג'סטאן ומרכז הודו ויקם מספר ממלכות קטנות פסק ידי שושלות שהגיעו להיקרא ראחפוט ים

הראג'פוטים רואים עצמם צאצאים או בני מעמד הקשטריה (שלטון הלוחמים), אך הם למעשה משתנים מאוד במעמדם, משושלות נסיכותיות, כמו הג'ילות וקאצ'אהה, ועד מטפחים פשוטים. מרבית הרשויות מסכימות כי טענות מוצלחות למעמד רג'פוט הועלו לעיתים קרובות על ידי קבוצות שהשיגו כוח חילוני; פולשים ממרכז אסיה כמו גם שורות פטריקיות של עמים שבטיים ילידים נקלטו בדרך זו. ישנם מספר רג'פוטים מוסלמים בצפון מערב הודו ובמזרח פקיסטן, ורג'פוטס בדרך כלל אימץ את מנהג הפורדה (התבודדות נשים). האתוס שלהם כולל גאווה אינטנסיבית בשושלות והתייחסות מטלטלת לכבוד אישי. הם מחפשים נישואים היפר-גרמיים (כלומר, כלה מתחתנת לקבוצה חברתית גבוהה משל עצמה).

נראה שמקורם של הראג'פוט מתפרק גדול של החברה ההודית בצפון-צפון היבשת ההודית תחת השפעתם של ההפטלים (הונים לבנים) ושבטים קשורים מאמצע המאה ה -5 ואילך. לאחר התפרקות האימפריה גופטה (סוף המאה ה -6) שולבו כנראה קבוצות פולשות בתוך החברה הקיימת, כאשר התבנית הנוכחית של החברה ההודית הצפון-מערבית הייתה התוצאה. מנהיגי השבט והאצילים התקבלו כקשריתיה, המסדר השני של ההינדים, ואילו חסידיהם נכנסו לסדר הרביעי (שודרה, או מטפח) כדי ליצור בסיס של אנשי צוות שבטיים, כמו הג'טים, הגוג'ארים והאהירים. חלק מכמרי הפולשים הפכו להיות ברהמנס (הקאסטה בעלת הדירוג הגבוה ביותר). כמה שבטים ושבטים ילידים השיגו גם הם מעמד של רג'פוט, כמו Rathors of Rajputana; הבהטיס מפונג'אב; ואת הנברשות, הפרמרות והבונדלס של מרכז הודו. ניתן לחלק בין מוצאי רג'פוט בין Suryavanshi ("בית השמש", או אנשי השמש), או אלה שמצאו רמה, גיבור הרמיאנה האפי; וצ'נדרוואנשי ("בית הירח", או אנשי הירח), או אלה שמצאו מקרישנה, ​​גיבור האפי מהבהארטה. קבוצה שלישית, אגניקולה ("משפחה של אלוהי האש"), היא הקבוצה ממנה נגזרים הראג'פוטס את טענתם להיות קשטרייאס. הרגלי רג'פוט של אכילת בשר (למעט בקר) ותכונות אחרות מרמזים על מקורות זרים ואבניים מקוריים כאחד.

הראג'פוטס התגלו כחשיבות פוליטית כבר במאה ה- 7. משנת 800 בערך שלטו שושלות רג'פוט בצפון הודו, וממלכות רג'פוט הזעירות הרבות היו בין המכשולים העיקריים לשליטתה המוסלמית השלמה של הודו ההינדית. בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים הצליחו שליטי רג'פוט בגוואליאור וקלינג'אר להפסיק תקיפות של מע'מד מג'זנה (גאזני של ימינו, אפגניסטן), אם כי שתי הערים אכן חילקו לו כבוד. לאחר הכיבוש המוסלמי של עמק פונג'אב המזרחי ועמק נהר הגנגס (גאנגה), שמרו הראג'פוטים על עצמאותם בצמחות רג'פוטנה וביערות מרכז הודו. הסולטאן אלאל אל-דין ח'אלג'י מדלהי (שלט 1296-1316) לקח את שני מבצרי הראג'וט הגדולים של צ'יטור ורנטאמבור במזרח רג'פוטנה אך לא הצליח להחזיק בהם. מדינת רג'פוט במוואר תחת רנה סנגה הגישה הצעה לעליונות אך הובסה על ידי קיסר המוגול באבור בח'אנובה (1527).

נכדו של באבור, אכבר, שב מחדש את מבצרי צ'יטור ורנטמברה (1568–69) ואז ערך הסדר עם כל נסיכי רג'פוטנה למעט מיואר. על ידי קבלת מלכותיות מוגולית, הנסיכים התקבלו לבית המשפט ולמועצה המפלגתית של הקיסר וקיבלו ממשלות ומפקדי צבאות. כמה מאצילי רג'פוט חיזקו עוד יותר את קשריהם עם המוגולים באמצעות סידורי נישואין בין בנותיהם וקיסרי מוגול או בניהם. הסדר רג'פוט-מוג'ול המשיך לחלק המוקדם של שלטונו של הקיסר אוראנגזב (1658–1707), אך בסופו של דבר אי-הסובלנות של הקיסר הפכה נגדו את הראג'פוטס, והסכסוך בעקבותיו בין שני הצדדים הפך לאחד מכמה גורמים שהובילו להתמוטטות של האימפריה המוגולית עצמה במאה ה -18. לאחר מכן נפלו רג'פוט קורבנות לראש הקונפדרציה של מרתא, עד שקיבלו את עליונותם הבריטית (1818) בסוף מלחמת המרתא האחרונה. לאחר עצמאות הודו (1947), רוב מדינות רג'פוט ברג'פוטנה אוחדו כדי להקים את מדינת רג'סטאן בתוך האיחוד ההודי.