משבר סואץ מזרח תיכון [1956]

משבר סואץ, (1956), המשבר הבינלאומי במזרח התיכון, שקע ב -26 ביולי 1956, כאשר הנשיא המצרי, גמאל עבדל נאצר, הלאים את תעלת סואץ. התעלה הייתה בבעלות חברת תעלת סואץ, שנשלטה על ידי האינטרסים הצרפתיים והבריטים.

היחסים הבינלאומיים של המאה העשרים: משבר סואץ

מדינות ערב, לאחר תבוסתן בשנת 1948, עברו תקופה של אי שקט פוליטי. השינוי הקריטי ביותר התרחש במצרים, שם

משבר סואץ עורר על ידי החלטה אמריקאית ובריטית שלא לממן את בניית מצרים את הסכר הגבוה של אסואן, כפי שהבטיחו, בתגובה לקשרים ההולכים וגדלים של מצרים עם צ'כוסלובקיה הקומוניסטית וברית המועצות. נאסר הגיב להחלטה האמריקאית והבריטית בהכריז על חוק לחימה באזור התעלה ותפס את השליטה בחברת תעלת סואץ, וניבא כי האגרה שגבו מספינות העוברות בתעלה ישלמו עבור בניית הסכר תוך חמש שנים. בריטניה וצרפת חששו כי נאצר עשוי לסגור את התעלה ולנתק משלוחי נפט הזורמים מהמפרץ הפרסי למערב אירופה. כאשר המאמצים הדיפלומטיים ליישוב המשבר נכשלו, בריטניה וצרפת הכינו בסתר פעולה צבאית להשבת השליטה בתעלה, ואם אפשר, להדיח את נאצר. הם מצאו בעל ברית מוכן בישראל,שעוינותו כלפי מצרים הוחמרה בגלל סתימתו של נאצר את מיצרי טיראן (בפתח מפרץ עקבה) ועל ידי הפשיטות הרבות שביצעו קומנדו הנתמכים במצרים על ישראל בשנים 1955-55.

ב- 29 באוקטובר 1956 פלשו 10 חטיבות ישראליות למצרים והתקדמו לעבר התעלה והובילו כוחות מצריים. בריטניה וצרפת, בעקבות תוכניתן, דרשו מכוחות ישראלים ומצרים לסגת מהתעלה, והם הודיעו כי יתערבו לאכיפת הפסקת אש שהורה על ידי האו"ם. ב- 5 ו -6 בנובמבר נחתו כוחות בריטים וצרפתים בפורט סעיד ופורט פואד והחלו לכבוש את אזור התעלה. מהלך זה הושג במהרה על ידי התנגדות הולכת וגוברת בבית ועל ידי החלטות בחסות ארה"ב באו"ם (שבוצעו בחלקם נגד איומי ההתערבות הסובייטים), מה שהפסיק במהרה את הפעולה האנגלו-צרפתית. ב- 22 בדצמבר פינה האו"ם חיילים בריטים וצרפתים. הכוחות הישראלים נסוגו במארס 1957.

Nasser emerged from the Suez Crisis a victor and a hero for the cause of Arab and Egyptian nationalism. Israel did not win freedom to use the canal, but it did regain shipping rights in the Straits of Tīrān. Britain and France, less fortunate, lost most of their influence in the Middle East as a result of the episode.