טום ממתין זמר אמריקאי-זמר

טום ווייטס, במלואו תומאס אלן ווייטס, (נולד ב -7 בדצמבר 1949, פומונה, קליפורניה, ארה"ב), זמר-כותב ושיר אמריקאי, שהתיאורים הגרגרניים והעיתים הרומנטיים של חיי המעמד העירוני זכו בו נאמן אם מוגבל בעקבותיו הערצתם של מבקרים ומוזיקאים בולטים שביצעו והקליטו את שיריו.

חידון

מה שם: מהדורת המוסיקה

מי נודע בשם "מלך הצעדים"?

נולד למשפחה בקליפורניה מהמעמד הבינוני, אך התלהב מאורח החיים הבוהמייני המתואר בספרות הביט, וייס התגורר במכוניתו ובמלונות מפוארים בלוס אנג'לס כשהוא התחיל את הקריירה שלו. שירתו העגומה, שנמסרה בנהמת חתימתו, עוררה את האווירה המאוחרת של הלילה של המועדונים המעושנים בהם הופיע לראשונה בסוף שנות השישים. על פי מוזיקת ​​רוק ג'אז, בלוז, פופ ואוונגרד, הוא שילב תזמורות דופקות עם נגינה על פסנתר וגיטרה משלו ומילות זרם התודעה ששיקפו את השפעתם של הסופרים ג'ק קרואך וצ'רלס בוקובסקי.

למרות שאלבומיו של ווייט מצאו הצלחה מסחרית ניכרת בבריטניה החל מאמצע שנות השמונים, אפילו אלבומיו הנמכרים ביותר - Small Change (1976) ו- Heartattack and Vine (1980) - לא הצליחו לפצח את הטופ 40 האמריקני. הוקלטו על ידי הנשרים ("אול 55"), ברוס ספרינגסטין ("נערת ג'רזי") ורוד סטיוארט ("רכבת מרכז העיר"). הוא גם רשם סרטים, הכתיר את מחזמר הבמה "שנות הפרא של פרנק" (שהוקרן בבכורה בשנת 1986), ושיתף פעולה עם הסופר וויליאם ס. בורוז ומנהל התיאטרון רוברט וילסון במחזמר אחר, "הרוכב השחור" (1990). שחרורו של Waits משנת 1992, אופייני למאמציו המוזיקליים ההולכים וגוברים בשנות התשעים, זכה בפרס גראמי על אלבום המוסיקה האלטרנטיבית הטובה ביותר. אלבומו משנת 1999, Mule Variations, זכה גם לשבחים רבים ולקח את הגראמי לאלבום העממי הטוב ביותר העכשווי.

אלבומים מאוחרים יותר כללו את Blood Money (2002), אליס (2002), Real Gone (2004) ו- Orphans: Brawlers, Bawlers, and Bastards (2006), אוסף מורכב של 56 שירים. בשנת 2009 שיחרר Waits את Glitter and Doom, סדרת הקלטות חיות מסיבוב ההופעות שלו בשנת 2008. יציאת האולפנים הראשונה של ווייט מאז 2004, Bad as Me (2011), אוסף שירי אהבה מעורפלים בוויסקי ספוגים בלהיטי ביקורת רחבים. הוא הוחלף בהיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2011.

התנוחות התיאטרליות של ההופעות החיות של וייטס הובילו בשנות השמונים לקריירה חלופית כשחקן קולנוע, בעיקר ב- Down by Law (1986). הוא הציג הופעות נוספות ב"דרקולה "(1992)," מסתורין גברים "(1999), קפה וסיגריות (2003) ודומינו (2005). תווי פניו השטוניים וקולו החצוב התאימו אותו בצורה מושלמת לתפקידי מפיסטופלי, והוא פרש את התכונות הללו להשפעה בלתי נשכחת כאחד מ"אנשי האחראי "על הכור המצרף במכריכי שורש כף היד: סיפור אהבה (2006) וכשטן עצמו בסרט הדמיון של דוקטור פרנאסוס (2009). מאוחר יותר הופיעה The Old Man & The Gun, אודות קבוצה של שודדי בנקים בחיים האמיתיים המכונה כנופיית Over-the-Hill, ו"הבלדה של באסטר סקראגס "(שניהם 2018), האודה של האחים כהן למערב העתיקה. לאחר מכן לוהק בסרט הזומבים המתים לא מתים (2019).