פתולוגיה של זיהום בדרכי השתן

דלקת בדרכי השתן (UTI), בבני אדם, דלקת במערכת הכליה המאופיינת במתן שתן תכוף וכואב ונגרמת על ידי פלישה של מיקרואורגניזמים, לרוב חיידקים, לשופכה ושלפוחית ​​השתן. זיהום בדרכי השתן יכול לגרום למחלה קלה או משמעותית. לדוגמא, התקף של דלקת שלפוחית ​​השתן - דלקת בשלפוחית ​​השתן - עלול לגרום רק לכמות קטנה של כאב ואי נוחות, ואילו זיהום שמתפשט בדרכי השתן העליונות עלול להוביל לסיבוכים חריפים, כמו חסימת השופכן ואי ספיקת כליות, או למצבים כרוניים, כמו בריחת שתן או הצטלקות כליות, שמתקדמים בהדרגה לאי ספיקת כליות. UTI חמור או חוזר יכול לגרום לאי נוחות לכל החיים וירידה באיכות החיים.

• 

• 

גורמי סיכון

UTIs נפוצים מאוד ויכולים להופיע אצל אנשים בכל הגילאים. עם זאת, נשים נפגעות פי 30 יותר לעתים קרובות מגברים; בערך אחת מכל חמש נשים חווה UTI בחייה. בנות ונשים נמצאות בסיכון גבוה לזיהום בגלל השופכה הנשית הקצרה. בנוסף, קיום יחסי מין, במיוחד כאשר משתמשים בסרעפת למניעת הריון, והריון, כאשר יתכן וקיים סטגנציה חלקית של השתן מלחץ על דרכי השתן, מגדילים באופן משמעותי את רגישותן של נשים לטיפול בדרכי השתן. נשים רבות חוות חולי UTI חוזרים ונשנים, ואלו שחלו בשלושה זיהומים או יותר עשויים לחזור שוב ושוב לאורך חייהם. לא ברור מדוע נשים מסוימות נמצאות בסיכון גבוה לזיהום חוזר. יש הוכחות לכך כי אנטיגנים מסוימים במערכת קבוצת הדם P המתבטאים על משטחי התאים המצפים את דרכי השתן משמשים כאתרי הדבקה לחיידקים, ובכך מקלים על זיהום. נשים לאחר גיל המעבר עשויות לסבול מ- UTI חוזר מכיוון שהירידה ברמות האסטרוגן גורמת לדילול האפיתל הנרתיק ובכך להפחית את ההגנה מפני פלישה על ידי מיקרואורגניזמים.

אוכלוסיות אחרות הנמצאות בסיכון לזיהום כוללות גברים מעל גיל 50, בהם הופעת מחלת הערמונית עלולה להוביל לזיהום בדרכי השתן. גם תינוקות נמצאים בסיכון, מכיוון שחיתולים יכולים להקל על כניסה של אורגניזמים לשופכה. בנוסף, אנשים הנגועים באבנים בכליות, סוכרת, הפרעות במערכת החיסון והפרעות במערכת הכליה נמצאים בסיכון מוגבר לזיהום. אצל חלק מהמטופלים, הכנסת צנתר לשלפוחית ​​השתן עשויה להיות נחוצה כדי להקל על חסימת השופכה; עם זאת, הליך זה מגדיל את הסיכון ל- UTI.

סיבות

הגורם השכיח ביותר ל- UTI הוא זיהום ב- Escherichia coli, סוג של חיידק המאכלס בדרך כלל את המעי, שם הוא לא מזיק יחסית. אורגניזמים אלה הופכים לגורם ל- UTI רק כאשר הם נכנסים לשופכה. הגורם החיידקי השני הנפוץ ביותר ל- UTI הוא Staphylococcus saprophyticus, המופיע בדרך כלל על עורם של אנשים מסוימים. חיידקים שהם גורמים נדירים ל- UTI אך עשויים להיות מעורבים בזיהומים חמורים כוללים Proteus mirabilis ואורגניזמים בסוגות Klebsiella, Mycoplasma, Enterococcus, Pseudomonas ו- Serratia. במקרים נדירים, אורגניזמים פטרייתיים, דוגמת קנדידה וקוקסידיואידים, עשויים להיות מעורבים ב- UTI מסובך, הכרוך בזיהום באורגניזמים מרובים ושונים. בנוסף, זוהו תולעי חוט, פתיתים וטפילים אחרים, כמו גם נגיפים כמו HSV-2 (נגיף הרפס סימפלקס מסוג 2) כגורמים נדירים של UTIs. חיידקים הגורמים ל- UTI מועברים כמעט תמיד במהלך קיום יחסי מין, ולכן היגיינה תקינה של שני בני הזוג היא דרך שימושית למניעת זיהום.

תסמינים ואבחון

בכל צורות הדלקת בשתן, השתן עשוי להיות מעונן ועשוי להכיל יותר אמוניה מהרגיל. מתן שתן נוטה להיות כואב אם השופכה מודלקת. אם שלפוחית ​​השתן דלקת, השתנה כואבת ותכופה. זיהום בשלפוחית ​​השתן עלול לגרום לחום, כאבים עמומים בחלק התחתון של הבטן והקאות. אם הזיהום מגיע לכליות הסימפטומים חמורים יותר, עם כאבים באזור החלציים, מצד אחד או משני הצדדים, וחום.

UTI מאובחן בדרך כלל על סמך תסמינים, בדיקה גופנית ובדיקת שתן במעבדה. אצל גברים, בדיקה גופנית חשובה לגילוי זיהום אפשרי של איברי המין והרחבת בלוטת הערמונית, שעשויה להיות סימן למחלה קשה. דגימת שתן נקייה, בה נאסף שתן באמצע הזרם כדי למנוע זיהום עם אורגניזמים הקיימים בפתיחת השופכה, נחוצה לצורך ניתוח מעבדה. ניתוח עשוי לכלול גילוי פשוט לנוכחות חיידקים, או שהוא עשוי להיות כרוך בתרבית ובזיהוי האורגניזם הספציפי הגורם לזיהום. בדיקות דיפקסטיק ללא מרשם הניתנות בבית מועילות לנשים שחוות UTI חוזרות. בדיקות אלה מבוססות על איתור ניטרטים כמו אלו של אמוניה בשתן.

בזיהומים חמורים נדרשת תרבות מעבדה של שתן כדי לזהות את האורגניזם המעורב. זיהומים הנמשכים לכליות עשויים לדרוש בדיקה באמצעות אולטראסאונד או טכניקות הדמיה אחרות, כמו רנטגן או טומוגרפיה צירית ממוחשבת (CAT). ניתן לבצע ניתוח דם כדי לקבוע אם הזיהום התפשט לזרם הדם, מה שמעמיד רקמות אחרות בסיכון. זיהומים חוזרים עשויים לחייב ציסטוסקופיה, בה מוחדר מכשיר המכונה ציסטוסקופ לשופכה ושלפוחית ​​השתן בכדי לראות את הרקמות ולאסוף דגימות לביופסיה. במקרים רבים, מידת הפיילונפריטיס (דלקת בכליה ורירית הכליה). אגן) שהוא תוצאה ישירה של UTI חוזר אינו ידוע בוודאות. עם זאת, ידוע כי בנוכחות חסימת דרכי השתן, המשבשת את זרימת השתן, יתכן כי זיהום יעלה בדרכי השתן ויגרום לזיהום בתוך אגן הכליה ורקמת הכליות.