ביל קלינטון נשיא ארצות הברית

נשיאות

ממשל קלינטון התחיל בצורה מטלטלת, הקורבן של מה שכמה מבקרים כינו חוסר יכולת ושיקול דעת רע. ניסיונו לממש קמפיין להבטחת סיום האפליה נגד הומואים ולסביות בצבא נתקל בביקורת מצד השמרנים וכמה מנהיגים צבאיים - בהם האלוף קולין פאוול, יו"ר המטות המשותפים. בתגובה, הציע קלינטון מדיניות פשרה - שסיכמה הביטוי "אל תשאל, אל תספר" - שלא הצליחה לספק את שני הצדדים בנושא. שני המועמדים הראשונים של קלינטון ליועץ המשפטי לממשלה נסוגו לאחר שהועלו שאלות על עובדים מבית ששכרו. מאמצי קלינטון לחתום על חקיקת רפורמה במימון קמפיין נפסלו על ידי פיליבסטר רפובליקני בסנאט, וכך גם חבילת הגירוי הכלכלי שלו.

קלינטון הבטיח במהלך הקמפיין להקים מערכת של ביטוח בריאות אוניברסאלי. מינויו של אשתו לראשות כוח המשימה לרפורמה בבריאות הלאומית, תפקיד חדש עבור הגברת הראשונה של המדינה, ספג ביקורת על ידי השמרנים, שהתנגדו הן לשביעות רצונם של ההסדר והן לדעותיו הפמיניסטיות של הילרי רודם קלינטון. הם הצטרפו ללוביסטים לענף הביטוח, לארגונים עסקיים קטנים ולהסתדרות הרפואית האמריקאית כדי להתמודד בתוקף נגד ההצעה הסופית של כוח המשימה, חוק ביטחון הבריאות. למרות המשא ומתן המתמשך עם הקונגרס, כל המאמצים להעביר חקיקה לפשרה נכשלו.

למרות טענות מוטעות מוקדמות אלה, הקדנציה הראשונה של קלינטון הייתה בסימן של הצלחות רבות, כולל מעבר בקונגרס להסכם הסחר החופשי בצפון אמריקה, שיצר אזור סחר חופשי לארצות הברית, קנדה ומקסיקו. קלינטון מינה גם כמה נשים ומיעוטים לתפקידים ממשלתיים משמעותיים לאורך ממשלו, ביניהם ג'נט רינו כיועץ המשפטי לממשלה, דונה שלאלה כמזכירת שירותי הבריאות והשירותים האנושיים, זקני ג'ויקלין כמנתח, מדלן אולברייט כמזכירת המדינה הראשונה, ורות בדר גינזבורג כאשת השנייה בצדק בבית המשפט העליון של ארצות הברית. במהלך הקדנציה הראשונה של קלינטון, חוקק הקונגרס חבילה להפחתת גירעון - שהעבירה את הסנאט בהצבעה של גור - והכריז על 30 הצעות חוק מרכזיות הקשורות לחינוך, מניעת פשע, איכות הסביבה ונושאי נשים ומשפחה, כולל אלימות. נגד חוק נשים וחוק חופשה משפחתית ורפואית.

בינואר 1994 אישר היועץ המשפטי לממשלה רינו חקירה על עסקאות עסקיות של קלינטון ואשתו עם תאגיד פיתוח דיור בארקנסו המכונה וויטווטר. החקירה בווייטווטר הובילה מאוגוסט על ידי היועץ העצמאי קנת סטאר, וצריכה כמה שנים ולמעלה מ 50 מיליון דולר, אך לא הראתה הוכחות חותכות לעוולות מצד הקלינטונים.

חידוש חקירת הווייטווטר תחת סטאר, הוויכוח הרציף המתמשך בקונגרס סביב יוזמת הבריאות של קלינטון והאופי הליברלי של כמה ממדיניות קלינטון - שהניכר מספר לא מבוטל של מצביעים אמריקאים - כל אלה תרמו לניצחונות הבחירות הרפובליקנים בנובמבר 1994, אז המפלגה זכתה לרוב בשני בתי הקונגרס לראשונה מזה 40 שנה. לאחר מכן קלינטון נבזז מזג את חלק ממדיניותו והתאים לכמה הצעות רפובליקניות, ובסופו של דבר אימץ תוכנית להפחתת גירעון אגרסיבית יותר וביצוע שיפוץ מאסיבי של מערכת הרווחה במדינה, תוך שהוא ממשיך להתנגד למאמצים הרפובליקנים לקצץ בהוצאות הממשלה בתוכניות חברתיות. בסופו של דבר, מרבית הבוחרים האמריקאים מצאו עצמם מנוכרים יותר מהתנהגותם הבלתי מתפשרת והעימותית של הרפובליקנים החדשים בקונגרס מאשר היה בידי קלינטון, שזכה לאהדה ציבורית ניכרת בגישתו המתונה יותר.

יוזמותיו של קלינטון במדיניות חוץ בתקופת כהונתו הראשונה כללו מאמץ מוצלח בספטמבר – אוקטובר 1994 להחזיר את הנשיא האיטי. ז'אן-ברטרנד אריסטייד, שהודח על ידי הפיכה צבאית בשנת 1991; חסות לשיחות שלום והסכמי דייטון (1995) שנועדו לסיים את הסכסוך האתני בבוסניה והרצגובינה; ותפקיד מוביל בניסיון המתמשך להביא לפתרון קבוע של המחלוקת בין פלסטינים לישראלים. בשנת 1993 הוא הזמין את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ויו"ר ארגון השחרור פלסטין, יאסר ערפאת, לוושינגטון לחתום על הסכם היסטורי שקיבל שליטה עצמית פלסטינית מוגבלת ברצועת עזה וביריחו.

אף כי השערוריה מעולם לא הייתה רחוקה מהבית הלבן - עמית ארקנסן שהיה חלק מהממשל התאבד; היו שמועות על אי סדרים כספיים שהתרחשו בליטל רוק; מקורבים לשעבר הוגש נגדם כתב אישום והורשע בעבירות; ושמועות על אי-נוחות מינית בה מעורב הנשיא נמשכו - קלינטון נבחר לבחירה ידנית מחדש בשנת 1996, הוכה על ידי כלכלה מתאוששת וחזקה יותר ויותר. הוא כבש 49 אחוז מהקולות העממיים ל 41 אחוז הרפובליקנים של בוב דולה ו 8 אחוזים של פרוט; הצבעה בבחירות הייתה 379 עד 159. צמיחה כלכלית חזקה נמשכה במהלך הקדנציה השנייה של קלינטון, ובסופו של דבר קבעה שיא להתרחבות הארוכה ביותר בתקופת שלום. בשנת 1998 פיקח ממשל קלינטון על התקציב המאוזן הראשון מאז 1969 ועל עודפי התקציב הגדולים ביותר בתולדות המדינה. הכלכלה התוססת הניבה גם רמות גבוהות של בעלות על בתים ושיעור האבטלה הנמוך ביותר כמעט 30 שנה.

בשנת 1998 ניתנה לסטאר היתר להרחיב את היקף חקירתו המתמשכת בכדי לקבוע האם קלינטון עודד מתמחה בבית הלבן בן 24, מוניקה לוינסקי, להצהיר בכזב תחת שבועה כי היא וקלינטון לא ניהלו רומן. קלינטון הכחיש שוב ושוב בפומבי כי הרומן התרחש. עדותו הכפויה, שנראתה מתחמקת ומגונה אפילו לתומכיו של קלינטון (הוא השיב לשאלה אחת באומרו "זה תלוי מה משמעות המילה"), עורר ביקורת מחודשת על דמותו של קלינטון מצד השמרנים והליברלים כאחד. לאחר שנחשפו עדויות חותכות לפרשה, קלינטון התנצל בפני משפחתו ולקהל האמריקני. על בסיס הדו"ח בן 445 העמודים של סטאר והעדויות התומכות, בית הנבחרים אישר בשנת 1998 שני מאמרים של הדחה, בגין עדות שקר ושיבוש צדק. קלינטון זוכה מההאשמות על ידי הסנאט בשנת 1999. למרות הדחתו, דירוג אישור העבודה של קלינטון נותר גבוה.

• 

• 

בענייני חוץ, קלינטון הורה על קמפיין הפיגוע בן ארבעה ימים נגד עירק בדצמבר 1998, בתגובה לכישלונה של עירק לשתף פעולה באופן מלא עם פקחי הנשק של האו"ם (ההפצצה הייתה במקביל לתחילת הדיון הקונגרס המלא בהדחתה של קלינטון). בשנת 1999 ניהלו כוחות של ארגון האמנה הצפון אטלנטי (נאט"ו) בראשות ארה"ב קמפיין הפצצה מוצלח של שלושה חודשים נגד יוגוסלביה שנועד לסיים את ההתקפות הסרביות על אלבנים אתניים במחוז קוסובו. בשנים 1998 ו -2000 נערך קלינטון כמעביד שלום בביקורים באירלנד ובצפון אירלנד, ובשנת 2000 הוא הפך לנשיא ארה"ב הראשון שביקר בווייטנאם מאז תום מלחמת וייטנאם. את השבועות האחרונים של נשיאותו בילה במאמץ שלא הצליח לתווך הסכם שלום סופי בין הישראלים לפלסטינים. זמן קצר לפני שעזב את תפקידו, ספג קלינטון ביקורת גסה מצד הדמוקרטים כמו גם על ידי הרפובליקנים על כך שהוציא מספר חנינות מפוקפקות, כולל אחת לבן זוגו לשעבר של תורם חשוב במפלגה הדמוקרטית.

• 

•