סיפורי קנטרברי, סיפור מסגרת מאת ג'ופרי צ'וקר, שנכתב באנגלית תיכונית בשנים 1387–1400.
ג'ופר צ'וקר: השנים האחרונות וסיפורי קנטרברי
שירותו של צ'וקר כפקיד בעבודות המלך נמשך רק מיולי 1389 ועד יוני 1391. במהלך אותה תקופה הוא נשדד מספר פעמים ו
מכשיר המסגור לאוסף הסיפורים הוא עלייה לרגל לקבר הקדוש של תומאס בקט בקנטרברי, קנט. 30 עולי הרגל שמבצעים את המסע מתאספים בפונדק טאבארד בסאות'ווארק, מעבר לתמזה מלונדון. הם מסכימים להשתתף בתחרות סיפורי סיפורים במהלך נסיעתם, והארי ביילי, מארח הטאבארד, משמש כטקסי הטקסים לתחרות. מרבית עולי הרגל מוצגים על ידי רישומים קצרים וחיים ב"פרולוג הכללי ". בין 24 הסיפורים, מעורבים סצנות דרמטיות קצרות (נקראות קישורים) המציגות חילופי דברים, בדרך כלל מעורבים את המארח ואחד או יותר מהעולי רגל. צ'וקר לא השלים את התוכנית המלאה לספרו: מסע החזרה מקנטרברי אינו כלול, וחלק מהעולי רגל אינם מספרים סיפורים.
השימוש בעלייה לרגל כמכשיר המסגור איפשר לצ'וקר לקבץ אנשים מכל תחומי החיים: אביר, פריוריוס, נזיר; סוחר, איש משפט, פרנקלין, פקיד אקדמי; טוחן, שרוול, חנינה; אשתו של באת 'ורבים אחרים. ריבוי הסוגים החברתיים, כמו גם המכשיר של תחרות הסיפורים עצמה, איפשרו להציג אוסף מגוון מאוד של ז'אנרים ספרותיים: אגדה דתית, רומנטיקה ערכית, פביו סוער, חיי קדוש, סיפור אלגורי, אגדת בעלי חיים, דרשה מימי הביניים, אלכימיה מתארים ולעיתים תערובות של ז'אנרים אלה. הסיפורים והקישורים יחד מציעים תיאורים מורכבים של עולי הרגל, ובמקביל, הסיפורים מציגים דוגמאות מדהימות של סיפורים קצרים בפסוק, בתוספת שתי תערוכות בפרוזה. העלייה לרגל,אשר בתרגול ימי הביניים שילב מטרה דתית ביסודה עם התועלת החילונית של חופשת אביב, אפשרה התחשבות מורחבת במערכת היחסים בין הנאות ותחושות העולם הזה לבין השאיפות הרוחניות לעתיד.
The Canterbury Tales consists of the General Prologue, The Knight’s Tale, The Miller’s Tale, The Reeve’s Tale, The Cook’s Tale, The Man of Law’s Tale, The Wife of Bath’s Tale, The Friar’s Tale, The Summoner’s Tale, The Clerk’s Tale, The Merchant’s Tale, The Squire’s Tale, The Franklin’s Tale, The Second Nun’s Tale, The Canon’s Yeoman’s Tale, The Physician’s Tale, The Pardoner’s Tale, The Shipman’s Tale, The Prioress’s Tale, The Tale of Sir Thopas, The Tale of Melibeus (in prose), The Monk’s Tale, The Nun’s Priest’s Tale, The Manciple’s Tale, and The Parson’s Tale (in prose), and ends with “Chaucer’s Retraction.” Not all the tales are complete; several contain their own prologues or epilogues.
Probably influenced by French syllable-counting in versification, Chaucer developed for The Canterbury Tales a line of 10 syllables with alternating accent and regular end rhyme—an ancestor of the heroic couplet.
