תעשיית מערכות מפעל

מערכת מפעל, מערכת ייצור שהחלה במאה ה -18 ומבוססת על ריכוז התעשייה למפעלים מיוחדים - ולעתים קרובות גדולים. המערכת קמה במהלך המהפכה התעשייתית.

היסטוריה של ארגון העבודה: בראשית מערכת המפעל

עם הזמן אופי השינוי הטכנולוגי עבר מהכנסת התקדמות מכנית חדשה להתפתחויות ביישום

מערכת המפעל החליפה את המערכת הביתית, בה עובדים בודדים השתמשו בכלי יד או במכונות פשוטות כדי לייצר סחורה בבתיהם או בסדנאות שהוצמדו לבתיהם. השימוש בכוח מים ולאחר מכן במנוע הקיטור למיכון תהליכים כמו אריגת בדים באנגליה במחצית השנייה של המאה ה -18 סימנו את תחילתה של מערכת המפעל. מערכת זו שופרה בסוף המאה ה -18 על ידי הכנסת חלקים הניתנים להחלפה בייצור muskets, ובהמשך, סוגים אחרים של סחורות. לפני כן, כל חלק של מוסקט (או כל דבר אחר שהורכב ממספר רכיבים) עוצב באופן אינדיבידואלי על ידי עובד כך שישתלב עם החלקים האחרים. במערכת החדשה, חלקי המוסקט עברו עיבוד למפרטים כה מדויקים, עד שניתן היה להחליף חלק מכל מוסקט באותו חלק מכל מוסקט אחר באותו עיצוב. התקדמות זו סימנה את תחילת הייצור ההמוני, שבהם ניתן להרכיב חלקים סטנדרטיים על ידי עובדים בלתי מיומנים יחסית למוצרים מוגמרים שלמים.

למערכת שהתקבלה, בה התארגנה העבודה לשימוש במכונות מונעות-כוח ולייצור סחורות בקנה מידה גדול, היו השלכות חברתיות חשובות: בעבר, העובדים היו בעלי מלאכה עצמאיים שהיו בבעלותם כלים משלהם ומייעדים את שעות העבודה שלהם בעצמם, אך במפעל במפעל, המעסיק היה בעל הכלים וחומרי הגלם וקבע את השעות והתנאים האחרים שבהם עבדו העובדים. גם מיקום העבודה השתנה. בעוד שפועלים רבים איכלסו אזורים כפריים תחת המערכת המקומית, מערכת המפעל ריכזה עובדים בערים ועיירות, מכיוון שהמפעלים החדשים היו צריכים להיות ממוקמים בסמוך לכוח מים ותחבורה (לצד נתיבי מים, כבישים או מסילות ברזל). התנועה לעבר התיעוש הביאה לעתים קרובות לדיור עמוס בתנאים תקניים ולתנאים סניטריים ירודים לעובדים. יתרה מזאת, רבים מהעבודות החדשות שאינן מיומנות יכולות להתבצע בצורה טובה באותה מידה על ידי נשים, גברים או ילדים, ובכך נוטים להוריד את שכר המפעל לרמות מחיה. מפעלים נטו להיות מוארים, עמוסים ומקומות לא בטוחים בהם עובדים מכניסים שעות ארוכות תמורת שכר נמוך. תנאים קשים אלה הולידו במחצית השנייה של המאה ה -19 את תנועת האיגודים המקצועיים, בה התארגנו עובדים בניסיון לשפר את חלקם באמצעות פעולה קולקטיבית. (ראה עבודה מאורגנת.)

שתי התקדמות משמעותית במערכת המפעל התרחשה בראשית המאה העשרים עם כניסת מדעי הניהול ופס הייצור. ניהול מדעי, כמו לימודי תנועה בזמן וסייע, סייעו בתהליך הייצור של תהליכי הייצור על ידי צמצום או ביטול משימות מיותרות וחוזרות על ידי עובדים בודדים. המערכת הישנה בה העבירו העובדים את חלקיהם לנקודת הרכבה נייחת, הוחלפה על ידי פס הייצור, בו המוצר שהורכב יעבור על מסוע מכני מעובד נייח אחד למשנהו עד להרכבה מוחלטת.

במחצית השנייה של המאה העשרים, עלייה אדירה בפריון העובדים - שטיפחה על ידי מכניזציה ומערכת המפעל - הניבה רמת חיים חסרת תקדים במדינות מתועשות. באופן אידיאלי, המפעל המודרני היה מבנה מואר היטב ומאוורר היטב, שתוכנן להבטיח תנאי עבודה בטוחים ובריאים המצויים בתקנות הממשלה. ההתקדמות העיקרית במערכת המפעל בחלק האחרון של המאה הייתה של אוטומציה, בה שולבו מכונות במערכות הנשלטות על ידי בקרות אוטומטיות, ובכך ביטלו את הצורך בעבודת כפיים תוך השגת עקביות ואיכות גבוהה יותר במוצר המוגמר. ייצור המפעל נעשה גלובלי יותר ויותר, כאשר חלקים למוצרים שמקורם במדינות שונות נשלחו עד לנקודת ההרכבה שלהם. ככל שעלויות העבודה במדינות המפותחות המשיכו לעלות, חברות רבות בתעשיות עתירות עבודה העבירו את מפעליהן למדינות מתפתחות, בהן התקורה והעבודה היו זולות יותר.