הנרייטה חסרת מטופלת רפואית אמריקאית

הנרייטה לאקס, ילדה לורטה נעימה, (נולדה ב -1 באוגוסט 1920, רואנוק, וירג'יניה, ארה"ב - נפטרה ב- 4 באוקטובר 1951, בולטימור, מרילנד), אישה אמריקאית שתאי סרטן צוואר הרחם שלה היו המקור לקו התא HeLa, שמחקר בו תרם להתקדמות מדעית חשובה רבות.

• 

חִידוֹן

פרצופים אמריקאים מפורסמים: עובדה או בדיוני?

קלרנס דארו היה תובע מפורסם מהמאה ה -19.

לאחר שאמה נפטרה בלידה בשנת 1924, אביה עבר עם עשרת ילדיו לקלובר, וירג'יניה, שם חילק אותם בין קרובי משפחה שיגדלו. הנריאטה גודלה אפוא על ידי סבה, שגם דאג לנכד אחר, בן דודה של הנרייטה, דייוויד, המכונה יום. הנרייטה ודיי נישאו ב- 10 באפריל 1941. בעידודו של בן דוד, עבר יום במהרה צפונה למרילנד כדי לעבוד בבית חרושת הפלדה "ספארו פוינט" של "בית לחם", ששיגשג עם הביקוש שנוצר בעקבות מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו הנריאטה וילדי הזוג לזוג ביום בתחנת טרנר, מרילנד, קהילה מחוץ לבולטימור בה התגוררו רבים מעובדי הפלדה האמריקאים אפריקאים.

לפני ההריון החמישי שלה, הנריאטה חשה "קשר" בתוכה, ודימום מדאיג וראיות לגוש בצוואר הרחם שלה מספר חודשים לאחר שילדה שלחה את הנרייטה לבסוף לרופא שלה. היא הופנתה למחלקה לגניקולוגיה בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, שם בפברואר 1951 ביופסיה הצביעה על נוכחות של גידול צוואר הרחם שלא התגלה על ידי רופאים בעת לידת בנה ב -19 בספטמבר 1950, ובעקבות כך -בדיקה שישה שבועות לאחר מכן.

After further tests, Henrietta received the first of several radium treatments, the standard of care for the day, which involved stitching small glass tubes of the radioactive metal secured in fabric pouches—called Brack plaques—to the cervix. While performing the procedure, the surgeon extracted two small tissue samples: one from Henrietta’s tumour and one from healthy cervical tissue close by. The samples from Henrietta’s cervix were among many extracted for physician George Gey, the head of tissue culture research at Johns Hopkins, who was searching for an “immortal” cell line for use in cancer research. Unlike previous samples, Henrietta’s cancerous cells—called HeLa, from Henrietta Lacks—not only survived but also multiplied at an extraordinary rate. Henrietta herself was unaware that any sample had been taken; at that time it was not uncommon to study patients and their tissues without their knowledge or consent (see Tuskegee syphilis study).

While her cells thrived, Henrietta declined. By September the cancer had spread throughout her body, and early the following month Henrietta died. However, the HeLa cells, famed for their longevity,continued to thrive in culture long after Henrietta’s death. HeLa became a ubiquitous study material, contributing to the development of drugs for numerous ailments, including polio, Parkinson disease, and leukemia. In spite of this, until the 1970s Henrietta’s role was unknown even to her family. In the 21st century Henrietta’s case was an important component in the debate surrounding informed consent from patients for the extraction and use of cells in research. In 2013 the National Institutes of Health (NIH) granted the Lacks family control over how data on the HeLa cell genome would be used (the genome of a HeLa cell line had been sequenced in full earlier that year). Two members of the Lacks family formed part of the NIH’s HeLa Genome Data Access working group, which reviewed researchers’ applications for access to the HeLa sequence information.