אזור לומברדיה, איטליה

לומברדיה, איטלקית לומברדיה, regione של איטליה הצפונית. הוא גובל בצפון על ידי שוויץ ועל ידי האיזורים האיטלקיים אמיליה-רומאניה (דרומית), טרנטינו – אלטו אדיג'ה וונטו (מזרח) ופיימונטה (מערבית). מבחינה אדמיניסטרטיבית, לומברדיה מורכבת מהפרובינציה של ברגמו, ברשיה, קומו, קרמונה, לצ'קו, לודי, מנטובה, מילאנו, מונזה אי בריאנזה, פאביה, סונדריו, וארזה. הבירה היא מילאנו.

איטליה: ניצחונות צרפתים בלומברדיה

כדי לכבוש את אדמות האפיפיור האבודות, אירגן יוליוס השני ברית אנטי-ונציאנית, ליגת קמברי (1508). כל הכוחות הגדולים

לומברדיה מחולקת פיזית לשלושה חלקים מצפון לדרום - אזור אלפיני והררי טרום-אלפיני; אזור של גבעות גלים עדינות; ואזור של מישורי סחף המשופע בעדינות לנהר פו בדרום. אוגדת האלפיני מגיעה לגובה של 13,284 רגל בברנינה. אזור המישור מורכב בחלקו מחומר מורייני והוא מכיל מספר אגמים נוף. האזור מתנקז דרומה על ידי נהרות רבים, כולם יובלים של הפו, כולל הטיצ'ינו, האדיא והאוגליו, על שפעיו המלה וצ'יזה, והמינצ'יו. האזור שופע באגמים ומכיל את אגמי גארדה או חלקם (האגם הגדול ביותר באיטליה), מג'יורה, לוגאנו, קומו, איסאו, אדרו, וארזה ואגמי הבריאנזה (פוסיאנו, אנונה, אלסריו וסגרינו). האקלים הוא בדרך כלל יבשתי,עם קיצים חמים וחורפים קרים, והגשמים משתנים כ- 610 מ”מ בכל שנה באזור ליד נהר הפו ועד 80 אינץ’(2,032 מ”מ) באזורים ההרריים.

לומברדיה הייתה מאוכלסת על ידי עמים קלטיים החל מהמאה החמישית לפנה"ס ונכבשה על ידי רומא לאחר מלחמת הפוניקה השנייה (218–2012 לפנה"ס), עליה הפכה לחלק מגאליה הציסלפית. האזור סבל קשות בפלישות הברבריות שסיימו את האימפריה הרומית המערבית, ובשנים 568 ל- 774 היה זה מרכז ממלכת הלומברדים, עם גרמני שהעניק את שמו לאזור. ממלכת לומברד הסתיימה בשנת 774, ולומברדיה הפכה לחלק מהאימפריה של המלך הפרנקי שרלמגן. השלטון הפרנקי נמשך עד שנת 887, ואחרי התפרקות האימפריה הקרולינגית צצו בלומברדיה מספר יחידות עצמאיות, לרוב עיירות שנשלטו על ידי ספירות או בישופים.

These towns’ growing prosperity by the 11th century was based on the role of the middle Po River valley as a transit point for trade between the Mediterranean and the trans-Alpine lands. A number of Lombard towns—Milan, Cremona, Brescia, Bergamo—were able to throw off their feudal rulers and evolve into communes (self-governing municipalities) that became the commercial leaders of Europe at the time. The Lombard communes reached the height of their power in the 12th century, when, in an effort to resist encroachments by the emperor Frederick I Barbarossa, they formed the Lombard League; the league defeated the emperor at the Battle of Legnano in 1176 and forced him to recognize its members’ autonomy in the Peace of Constance (1183).

Conflicts within the Lombard communes between Guelfs and Ghibellines were only resolved in the 13th and 14th centuries by the rise of overlords or despots, some of whom, such as the Visconti and Sforza in Milan and the Bonacolsi and Gonzaga in Mantua, founded local dynasties. Milan became the strongest city in Lombardy early in the 14th century and went on to establish its rule over most of the neighbouring towns, though it had to yield Brescia and Bergamo to Venice and the city of Mantua remained independent. Lombardy lost territory to the Swiss, Venetians, and other neighbours in the early 16th century, and in the chaotic wake of the French invasions of Italy, the duchy of Milan came under Spanish Habsburg rule in 1535. Mantua managed to remain independent until 1713, at which time both it and Milan passed to the Austrian Habsburgs. Austrian rule yielded to that of France from 1796 to 1814. In 1815 Lombardy was restored to Austria as part of a newly created Lombardo-Venetian kingdom. In 1859 a Franco-Piedmontese army expelled the Austrians from Lombardy, which joined newly unified Italy.

Lombardy has the largest population of any Italian region, though it covers less than one-tenth of the country’s area. The population is concentrated in the industrial cities of the upper plains and foothills, with secondary concentrations in the rich farmlands in the south. Lombardy is the leading industrial and commercial regione of Italy. Milan, the chief city, is one of the largest industrial centres of Italy. It makes iron and steel, automobiles and trucks, and machinery and is also a centre of banking and wholesale and retail trade. Lombardy’s other major cities include Brescia, Bergamo, Cremona, Pavia, Como, Mantua, and Monza. Their varied manufactures include electrical appliances, textiles, furniture, processed foods, chemicals, and leather.

Lombardy is also Italy’s leading agricultural area. The region’s highly productive agriculture is centred on the irrigated plains of the Po River valley, which produce rice, wheat, corn (maize), sugar beets, and fodder crops for beef and dairy cattle. The higher plains produce cereals, vegetables, fruit trees, and mulberries. The foothill region produces fruit, vines, and olives, and the Alps afford excellent grazing for cattle, pigs, and sheep.

Milan is the hub of northern Italy’s rail network and has direct rail links with Switzerland, France, and Germany via passes and tunnels through the Alps. Lombardy is linked to other regions of Italy by an excellent system of railroads, highways, and expressways. Area 9,211 square miles (23,857 square km). Pop. (2011) 9,704,151.