נד ג'ארט, (נולד ב -12 באוקטובר 1932, ניוטון, צפון קרוליינה, ארה"ב), נהג מכוניות מניות אמריקני שזכה בשתי האיגודים הלאומיים לאליפויות מכוניות מרוצי מכוניות (NASCAR) (1961 ו- 1965).
על פי האגדה, ג'ארט החל לראשונה לנהוג במכוניות בגיל תשע, כשאביו יאפשר לו להסיע את המכונית המשפחתית לכנסייה בימי ראשון בבוקר. הוא התמודד במירוץ הראשון שלו בגיל 19, וסיים במקום ה -10 ב המהיר המהיר המוטורי של היקורי (צפון קרוליינה).
אהבתו של ג'ארט למירוץ הובילה אותו לבצע כמה אפשרויות שנראות בדיעבד הומוריסטיות. אביו אסור למרוץ, הוא היה נכנס למירוצים תחת שמות מניחים. אך ברגע שהחל לנצח, אביו גילה את התהום ונתן לו לנסוע תחת שמו שלו. בשנת 1959 ג'ארט החליט לעשות את הקפיצה לסדרת ה- Grand National (כיום גביע ספרינט) של NASCAR. הוא הסכים לשלם 2,000 דולר לרכישת אחד מהפורדים של ג'וניור ג'ונסון, אך מכיוון שלא היה לו בפועל כל כך הרבה כסף בבנק, הוא כתב את הצ'ק לאחר שהבנקים נסגרו לסוף השבוע ואז ניצח בשני מרוצים בכדי לכסות את השיק.
ההשקעה המסוכנת השתלמה כשג'ארט זכה באליפות גרנד לאומי שנתיים לאחר מכן. הוא גם כבש שני כותרות סדרות ספורטאי (כיום ארצית). בקריירה הגדולה שלו בגרנד נשיא 353 הוא זכה ב -50 מירוצים, כולל 28 מרשימים לאורך שתי עונות בשנת 1964 ו -1965. ג'ארט האמין בניהול כל מרוץ אפשרי, ובקריירה שלו בת 13 שנים מעולם לא רץ פחות מ- 37 מרוצים בעונה אחת.. בשנת 1964, למשל, רץ 62 מרוצים.
ג'ארט מחזיק בהבחנה של מרווח הניצחון הגדול ביותר בקילומטראז ', וזכה ב -500 הדרומי של 1965 ב -14 הקפות מדהימות. הוא המשיך לתפוס את השנייה משתי האליפויות שלו באותה השנה. כאשר פורד הודיע על עזיבתו (הזמנית) מ- NASCAR בשנת 1966, ג'ארט החליט לפרוש ממירוץ, בגיל 34. הוא נותר הנהג היחיד שפרש לפרק כאלוף הסדרה.
לאחר פרישתו ג'ארט עבר ללא הרף להכריז בטלוויזיה. אחד הרגעים הזכורים ביותר בהיסטוריה של NASCAR הגיע בשנת 1993 כאשר הוא הריע בגלוי את בנו דייל לניצחון בדייטונה 500 על דייל ארנהרדט. ג'ארט הוא חבר ברוב היכל התהילה של הספורט המוטורי, והוא הוחלף בהיכל התהילה של NASCAR בשנת 2011.
