סלי וקבוצת המוזיקה האמריקאית משפחת סטון

סלי והאבן המשפחתיתלהקת הרוק והפאנק האמריקאית שהפכה פופולרית מאוד בסוף שנות ה -60 עם מחרוזת סינגלים של פופ המנונים, מעוררת אלבומים רלוונטיים מבחינה חברתית, והופעות חיות בלתי נשכחות. החברים היו סלי סטון (שם מקורי סילבסטר סטיוארט; נולד ב -15 במרץ 1943, דנטון, טקסס, ארה"ב), פרדי סטון (שם מקורי פרדי סטיוארט; נולד ב- 5 ביוני 1946, ולייחו, קליפורניה, ארה"ב), רוזי סטון (השם המקורי רוז סטיוארט; נולד ב -21 במרץ 1945, ולייחו, קליפורניה, ארה"ב), סינתיה רובינסון (נולד ב -12 בינואר 1944, סקרמנטו, קליפורניה, ארה"ב - נ ', 23 בנובמבר 2015, כרמייקל, קליפורניה), ג'רי מרטיני (ב. 1 באוקטובר 1943, בולדר, קולורדו, ארה"ב), לארי גרהאם (נולד ב -14 באוגוסט 1946, ביומונט, טקסס, ארה"ב), וגרג אריקו (נ. 1 בספטמבר 1946, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארה"ב). כפרפורמר, כותב שירים וסטיריקן חברתי,מנהלת הלהקה סלי סטון עמדה בין ענקי הרוק.

חִידוֹן

מכשור: עובדה או פיקציה?

שק אבל הוא סוג של תוף.

סגנונה של הלהקה שילב מגוון השפעות (כולל רוק, פאנק, ג'אז, רוק פסיכדלי, סטנדרטים וחרוזים במשתלה) עם רוח של תחיית הכנסייה הפנטקוסטלית והפיק כמה מהשירים האנרגטיים והמרתקים ביותר של העידן. "אנשים יומיומיים" ו"תודה (Falletinme Be Mice Elf Agin) "- שניהם הגיעו למקום הראשון במצעד הפופ והקצב והבלוז - כמו גם" כיף חם בקיץ "ו"אני רוצה לקחת אתה גבוה "כולם הפכו לקלאסיקה של מוסיקה פופולרית.

מבוסס על מפרץ סן פרנסיסקו, אבן המשפחתית הבלתי צפויה והחדשנית הייתה אחת המערכות הראשונות שהציגו שחורים ולבנים וגברים ונשים שכולם מופיעים ושרים בו זמנית. הצבעים הקולניים והלבוש האינדיבידואליסטי של השחקנים שיקפו והשפיעו על התרבות הנגדית של שנות השישים; מבחינה מוזיקלית, סלי והאבן המשפחתית הניחו את הבסיס לחלק גדול ממוזיקת ​​הפאנק, הנשמה והדיסקו ברחוב של שנות השבעים.

Raised in a churchgoing family in Vallejo, the charismatic Sylvester Stewart learned to perform at an early age. He established himself in the Bay Area music industry by working at Autumn Records producing national pop hits for Bobby Freeman (“C’mon and Swim”) in 1964 and the Beau Brummels (“Laugh Laugh”) in 1965. He was among the area’s top soul music deejays when, adopting his radio name, Sly Stone, he founded the Family Stone in 1967. The group comprised his brother Freddie (guitar) and younger sister Rose (piano), trumpeter Robinson, saxophonist Martini, drummer Errico, and bassist Graham.

Signed to Epic in 1967, the band scored its first charting single with the raucous “Dance to the Music” in 1968. That smash hit led to a national tour and television appearances. In 1969 Sly captured the moods of the nation with the Stand! album, which showcased an unprecedented combination of joy, optimism, and rage and established Sly Stone as a lightning rod for social commentary. The band’s engaging performance at the Woodstock festival in August 1969 was a high point of the legendary concert and the zenith of Sly’s career.

The 1970 release of Greatest Hits provided the band’s second gold album, but Sly was faltering—delving into drugs and missing concerts. He returned with the single “Family Affair” (number one on the pop and rhythm-and-blues charts) and album There’s a Riot Goin’ On in 1971, which surprised critics with its brooding, introspective tone.

Graham, who had pioneered the funk bass style of “thumping” and “plucking,” left the band in 1972 to form his own successful group, Graham Central Station, and later to pursue a solo singing career. With a new bassist, Rusty Allen, Sly produced his final gold album, Fresh, in 1973, but thereafter recordings and sales dropped sharply.

Interest in Sly Stone resurfaced with the “sampling” of many of his songs (and Graham’s bass lines) by hip-hop producers in the 1990s. Sly and the Family Stone were inducted into the Rock and Roll Hall of Fame in 1993.